הכנה לשבועות ולקבלת התורה

בכדי להבין מה היה בהקדמה למתן תורה, רבינו משה אלשיך זיע"א מציב 3 שאלות תמציתיות:

1. איך זכו כל עם ישראל, קטנים וגדולים, כאיש אחד, לקבל נבואה ישירות מפי הקב"ה?

2. מדוע מצוות שבת ועניין דיני ממונות ניתנו קודם מתן תורה? (במרה)

3. מדוע הלוחות עצמן לא ניתנו במעמד הר סיני אלא רק לאחר ששהה משה 40 יום ו-40 לילה בשמיים?

כדי להסביר זאת ראוי שנתבונן בפסוקים מעט. תחילה "בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִישִׁי… בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי" מה היה מיוחד באותו יום? הרי זה איננו יום קבלת התורה אלא רק היום בו הגיעו למדבר סיני, ומדוע התורה מייתרת לכאורה שתי מילים "ביום הזה" באו מדבר סיני?

המדרש הידוע על הפסוק "וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" כאיש אחד בלב אחד. וזה תמוה: לא מצינו שלאורך כל הארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, הייתה ביניהם מחלוקת. ואם כן מה השתנתה אחדות זו שהפסוק מציין אותה?

" וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" איך מזה ש"כי לי כל הארץ" אנחנו צריכים להיות סגולה לכל העמים?

ועולה על כולנה: משה מעביר את דברי ה' אל העם, ותשובתם: כל אשר דיבר ה' נעשה. ומשה מעביר את התשובה הזו להשם. ואז הקב"ה אומר למשה "הנה אנכי בא אליך בעב הענן…" וכאן לא נאמר שמשה העביר את דברי ה' לעם, ולא נאמר מה ענו לו על זה העם, אלא שוב "וישב משה את דברי העם אל השם". הכיצד? (ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה ק"צ שביאר שם באופן נפלא).

מקדים האלשיך הקדוש ומסביר: מעמד הר סיני הוא כעין מעמד חתונה שבין קוב"ה ועמ"י. הקב"ה הוא החתן ואנחנו הכלה. אלא שהכלה הייתה בתוך ארץ טמאה ואין זה מכבוד המלך לשאתה מיד. לפיכך צריך היה להמתין שלשה חודשים (כמו בשבויה שהשתחררה).

אלא… שכביכול הקב"ה לא יכל להמתין 3 חודשים! זה יותר מדי זמן! והוא חפץ לקחת אותנו כבר עכשיו! מה עושים?

לכן הוא מכין אותנו בצורה הבאה: ראשית, הוא נותן לנו שבת (שזה יום שבו לא עושים מלאכה רק שמחים איתו יתברך), ומצווה אותנו על דיני ממונות (כדי שתהיה אחדות בינינו), ועוד במצרים מצווה אותנו על קרבן פסח (שיש בזה מסירות נפש), ובני ישראל מבינים את כוונת השם ברוך הוא ומגיעים למרגלות הר סיני כאיש אחד בלב אחד עם לב שעולה על גדותיו ורוצה רק דבר אחד: רצוננו לראות את מלכנו!

ובמהלך שבעת השבועות שבין יציאת מצרים למתן תורה, עם ישראל מתנקים (על משקל שבעה נקיים) והניקיון שלהם כל כך חזק ואמיתי עד שלא נשארה בהם אף זוהמה מזוהמת הנחש, והם מגיעים למדרגה של יהודי טהור ללא עוונות.

וכאן מלמד אותנו האלשיך הקדוש: לכל יהודי יש את היכולת להיות נביא ממש, רק שלא יהיה בו אף נדנוד עבירה. ולדרגה הזו הגיעו בנ"י במתן תורה!

ואחרי כל ההכנות הללו, הקב"ה מגיע איתנו לדרגת קירבה של "ישקני מנשיקות פיהו". זה עדיין לא הקרבה המקסימלית (אותה כאמור קיבלנו רק אחרי 3 חודשים בצאתנו ממצרים, שזה הלוחות) אבל לפחות קרבה מסויימת.

ויוסברו הפסוקים באופן הבא:

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי [אם תתמה, למה זה לקח זמן ולא קיבלו את התורה מיד, התשובה היא שזה] לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם [והיו צריכים להיטהר מגילולי מצרים].

בַּיּוֹם הַזֶּה [בדווקא, היום בו הצליחו בנ"י להתנתק מכל חלאת טומאת זוהמת מצרים, זה לכשלעצמו ראוי שייכתב בתורה] בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי:

[ואם תשאל, מדוע לקח להם כל כך הרבה זמן להיטהר, זה בגלל שהתחנה הקודמת שלהם הייתה] וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים [ופירשו חזל שרפו ידיהם מן התורה, אך למרות הכל בסוף…] וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר

וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר [כולם בלב אחד וכאמור למעלה, וזה בזכות המקום נגד ההר מקום מיועד לקדושה שגם הוא תרם את חלקו]

וּמֹשֶׁה [והטעם: רביע, כמדגיש. כל ההכנות האלה היו רק עבור המון העם, אבל משה, כבר אז היה בדרגה גבוהה ולכן מיד] עָלָה אֶל הָאֱלֹקים [וזכה שהקב"ה דיבר איתו].

וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל [אל יעלה על ליבכם שאתם פחותי המעלה, שהרי] אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים [מלאכי השרת] וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי [ולא כמו מלך בשר ודם שקודם המוזמנים מגיעים למסיבה ואחר כך הוא, אלא חיכיתי לכם פה ואתם אלה שבאתם אלי, הנה מעלה נוספת שלכם. ולכן, אחרי ששמעתם את המעלה שלכם…] וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי – וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים [אני אבחר רק בכם, דהיינו ברית נישואין ממש] כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ [כי אני יכול לבחור בכל עם אחר, שהרי שלי כולם, אבל אני אבחר וארצה רק בכם].

וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים  [=משרתים. ואם תאמרו, בשביל מה אתה צריך משרתים, הרי יש לך את מלאכי השרת משרתי עליון? התשובה לכך היא ] וְגוֹי קָדוֹשׁ [אני רוצה מישהו שיכול להיות גוי כל רגע ורגע אבל בוחר להיות קדוש] אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה!

[למשפט הזה 2 פירושים אפשריים: אחד כפשוטו, מקבלים לעשות ככל שיצווה אותנו ה'. השני: רק אם נשמע את הכל מהשם, אז נעשה. אבל ממך, משה, לא מבטיחים… מה עשה משה?] וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה' [דהיינו אמר להשם מילה במילה את דברי העם, בלי לפרש את שתי האפשרויות].

[הקב"ה אומר למשה, הבנתי את כוונתם, הם רוצים לשמוע אותי? אין בעיה, הם ישמעו]: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם

[עכשיו משה כבר יכול להגיד בפירוש את דברי העם שנאמרו לו קודם, אל השם, אבל הפעם בפירוש: עם ישראל רוצה לשמוע אותך. וזהו] וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם [שנאמרו כבר מקודם] אֶל ה': [אומר לו השם יפה! אני שמח לשמוע! לך ותגיד לעם שהנה הם כבר מוכנים עוד מעט למתן תורה ולנבואה בבחינת נשיקה] וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וכו'.

לתגובות: השיעור בהרחבה בקול הלשון: מס' שיעור 37326353

השיעור מוקדש לעילוי נשמת אסתר בת רחל ז"ל