חבּוּרֶה בנויה מתוכן גולשים.
גם אתם מעוניינים לכתוב ולהשפיע?
הצטרפו והעלו עכשיו את התוכן שלכם
היהדות היא לא שלי
היהדות היא לא שלך, הטיח בי אחד בכעס. נכון, עניתי לו. היא לא שלי. היא גם לא שלך. היא של אלוקים ותורתו
הצטרף עכשיו לחבורה ותהנה מכל האפשרויות
19:04 ,13/08/23
קרדיט: pixabay
בעבר העליתי סרטון תגובה לאיזשהו נאום של יאיר לפיד. בנאום הוא אמר "היהדות היא לא שלכם. הכותל הוא לא שלכם, הוא גם שלנו. הקידוש בשבת הוא גם שלנו. נצח ישראל הוא גם שלנו". בסרטון התגובה, שקישור לו תמצאו בסוף, עניתי לו במעט סרקזם, שהוא בטח התכוון לכותל שהיה שריד לבית המקדש, ולקידוש שבו אנו מכריזים שהקב"ה ברא את העולם בשישה ימים, ולנצח ישראל- כינוי לקב"ה מספר שמואל, ע"כ בערך.
עברו מאז כמה חודשים והרבה תגובות. השבוע מישהו השאיר תגובה וגם עניתי לו- וחשבתי שיהיה מתאים לפרסם גם את התגובה- וגם את מה שעניתי לו. לא נגעתי.
" אני חילוני, ואני יהודי לא פחות ממך ושלא תעז לחשוב אחרת. אני גאה בהיותי יהודי בדיוק כמוך. היהדות שלי חשובה לי לא פחות מלך. ושום דבר לא הופך את היהדות לשלך. כן! הכותל הוא גם שלי! הכותל, שריד בן 2000 שנה למדינה היהודית שהייתה שלי בדיוק כמו שלך. זה לא רק דבר דתי, זה היסטורי! לאומני! אתה מדבר כמו טיפש אם כל מה שאתה רואה ביהדות זאת האמונה. זאת ההיסטוריה, המסורות. והדברים האלה שלי כמו שהם שלך ותסתדר עם זה. יהדות זה גם ההישרדות בגולה, החוכמה, הרצון לידע שהחזיק עם מול עולם שרצה להשמיד אותו. במציאות, הסיבה היחידה שאנשים יחשיבו אותך יותר יהודי ממני זה כי אתה מתנהג כמו יהודי סטריאוטיפי שלוקח לעצמו דברים שלא שייכים לו."
אני בדרך כלל לא מגיב להשמצות או גידופים, אבל כיוון שיש בדבריו גם טענה, שלאחרונה נשמעת הרבה, החלטתי להתעלם מהסגנון ולהתייחס לטיעון. וכך עניתי:
"שלום וברכה, הכאב והכעס מדבר מתוך הכתב; כמו אצל הרבה מאיתנו. בנקודה הזו כמדומני שיש הרבה מן המשותף בחלקי העם השונים.. אני שמח שאתה גאה ביהדותך. אני מסכים לחלוטין ואין צורך לומר, שהיהדות היא לא שלי. ברגע שהיהדות יכולה להיות "שלי", היא יכולה גם להיות "שלך", או כמו המשפט הלא הגיוני "כל אחד והיהדות שלו". הדברים שכתבת הם רק חלקיים. קל מאד לכתוב שהכותל הוא שריד היסטורי, אבל לא כתבת שריד למה הוא היה. אבות אבותיך שחרפו נפשם על הבית הזה, לא רצו בעיקר מלכות. השלטון המקומי ממילא היה כפוף לשלטון רומאי, עיין ותמצא. השריד הזה שאתה מתאר היה שריד לבית המקדש, לב האמונה הפועם של עם ישראל. כל מה שהיה שם היה סביב עבודת ה'. קרבנות, הודיה לה', לימוד תורה של הסנהדרין, עליה לרגל ע"פ מצוות התורה. להתייחס אליו רק כשריד היסטורי זו התעלמות גרידא. ההישרדות שאתה מדבר עליה כוללת בתוכה מאות אלפי סיפורים מצמררים של אבותינו שעלו על המוקד או נשחטו ונרצחו ונשרפו על רצונם לשמור תורה ומצוות, ולא על הזכות להקים מדינה. הם שרדו כי התורה והמצוות החזיקו אותם. דווקא ההיסטוריה שלנו סבבה בעיקר סביב התורה והמצוות בגולה, מי שטוען אחרת פשוט לא קרא מספיק. היהדות איננה שלי, יהדות היא מושג שקבע אותו מישהו. עד לפני 300 שנה אף אחד לא ערער על המושג הזה; כולם ידעו שלהיות יהודי כולל בתוכו כמה מושגי יסוד. לא החרדים הם אלה ששינו את המושג. בדיוק כפי שאי אפשר לומר על צבע צהוב "כל אחד והצהוב שלו", משום שצבע הוא מושג קבוע- גם יהדות היא כך. לא אוכל להחליט לנוצרים למשל, שלהיות נוצרי כרוך בנעילת כפכפי אצבע. אי אפשר להמציא יהדות חדשה. נכון, אתה יכול לטעון שהרבנים, או קנאים חשוכים המציאו את היהדות ולכן אינך כפוף לה, ואנחנו נטען כנגד שיש לנו הוכחות ברורות שהתורה ניתנה מן השמיים. ויש כאלה לרוב. ולכן היהדות איננה שלי כי אם של אלוקים ותורתו, ואין לאף אחד יכולת לשנות את זה. בהצלחה".
והרי הקישור, כפי שהבטחתי:
אוהב את התוכן של נתן פרידמן? בוא לעקוב אחריו עכשיו
חבּוּרֶה מספקת פלטפורמה לכותבי תוכן ואינה אחראית על איכות ואמינות התוכן ובכלל. לדיווח על טעות או הפרת זכויות ולכל דיווח על התוכן לחץ כאן. ייתכן שהתמונות בכתבה יהיו כפופות לזכויות יוצרים
ככה זה ששני הצדדים באים ממקומות שונים לגמרי
אתה כותב יפה ותשובתך לעניין, מי כבודו?
מוזמן להציץ..
אפשר לחפש ברשת.
לגמרי צודק! המאבק וההקרבה לאורך הדורות היו על ערכי התורה והמצוות, ולא רק על ריבונות.
נראה שיש כאן ויכוח עמוק בין חלקים בעם על מהות היהדות. בוויכוח הזה חשוב בעיניי לזכור שבסופו של דבר, למרות השוני, כולנו חלק מהעם היהודי ויש הרבה מאוד דברים שמאחדים אותנו. אולי אפשר לנסות ולמצוא דרך לכבד את הזהויות השונות מבלי להתכחש למורשת של אף צד.
אכן. וכמו שחשוב לכבד את כולם, חשוב גם לדון על הנושאים העמוקים שהזכרת. יום מוצלח
דיון מעניין וחשוב
אני חושב שאפשר וצריך למצוא דרך לאזן בין הרצון לשמור על הכותל כסמל לאומי, לבין הצורך להתחשב ברגשות הדתיים. פשרה וסובלנות הם המפתח.
אני מוכרח לציין שהתחשבות ברגשות היא צעד חברתי מוכרח בדרך לחבר סובלנית, אולם רוב הדברים שהציבור החרדי נאבק למענם הם לא מצד התחשבות ברגשות כי אם בשם האמת והאידיאל.