איפה נעוץ הויכוח?

בשבוע שעבר התקיימה צעדת נשים בבני ברק. "זו לא פרובוקציה", הן טענו. "זה רצון כנה לעורר שיח". מוזר; גם "אחים לנשק", אחרי הסרטון המביש מהאוטובוס באשדוד, אמרו בדיוק את אותם מילים. בפרפרזה לפתגם האמריקני הותיק ניתן לומר, שמה שנראה כמו פרובוקציה ומגעגע כמו פרובוקציה זו כנראה פרובוקציה. אבל לא על זה אני רוצה לכתוב. אותי תפס משהו אחר.

אחת ממארגנות המחאה התראיינה באותו ערב לצמד המגישים יוסי אליטוב ואריה ארליך. "באתי סך הכל להעביר מסר שהאשה אינה סוג ב'", אמרה. "אין לי שום רצון לזלזל בכבודה של האשה החרדית".

"את לא מכבדת את הדת?", שאלו המגישים. "בוודאי מכבדת! אבל בדקתי בכל המסורת היהודית ולא מצאתי אזכור להפרדה בין גברים לנשים"!

יש הרבה מה להתעכב על משפט כזה. אפשר למשל לדבר על בורות. בכל המסורת היהודית? כולל כ"ד כתבי הקודש, ששה סדרי משנה ואלפי דפי התלמוד? שו"ת הגאונים, ראשונים ואחרונים? איך אפשר לומר כזה משפט?
דווקא ההפרדה בין גברים לנשים ותיקה מאוד, עוד מימי בית שני בשמחת בית השואבה, כמבואר במסכת סוכה, בסופה. אז נכון, לעבור על המקורות שלנו זה דורש שנים ארוכות, אבל לכתוב בשורת החיפוש בגוגל "מקור להפרדה בין גברים לנשים" לוקח בערך חמש שניות, בדקתי. ומי שלא עושה אפילו את זה, לא יכול להביע דעה על כלום, בטח לא על נושא הלכתי כל כך ענף ומסועף, ועוד לקבוע שמדובר בזלזול באשה.

אבל בואו נעזוב גם את זה ונגיע ישר לעניין. המשפט הזה מנוסח במילים כאלה ואחרות בהרבה דיונים. "תהיה דתי, סבבה, אבל למה לא להתגייס"? תהיה דתי, זה אחלה, אבל למה לשבת וללמוד? מה זה נותן לכלכלה?" ":אני מכבד את אורח חייך, אבל למה כיתות נפרדות באקדמיה"? "גם אני מאמין באלוקים, אבל מה הקשר לרבנים?"

בטח גם לכם יצא להיתקל במשפטים מן הסוג הזה. אנשים שאינם דתיים לא תמיד מודעים לכך שחלק עצום מאורח חייו של חרדי נעוץ בתורתנו. כי כתוב בתורה. כי אלוקים אמר.

נקודת הויכוח היא לא האם צריך לכבד נשים, אלא באיזו דרך מכבדים אותן. היא לא האם צריך כלכלה יציבה, אלא באיזו דרך מביאים אותה אלינו. היא לא האם צריך ביטחון; גדולי מנהיגינו לחמו במלחמות מקומיות ואזוריות ואפילו בינלאומיות. השאלה היא מה יביא את הביטחון.

השאלה העומדת בבסיס המחאות והטענות נגד הציבור החרדי היא בסוף ובקיצור- אחת: "למה בכלל צריך להיות דתי?"

ולשאלה הזו לא יועילו סרטונים על אחוז המתגייסים והעובדים שבעלייה. לא יועילו הנתונים על ארגוני החסד המתנדבים. גם לא פוליטיקאים משופשפים ונואמים בחסד.

השאלה הזו היא שאלה עמוקה של יסודות האמונה: מי בעל הבית לעולם? מה מקור סמכותה של התורה? בדור שלנו, דור הבירור והבחירה, דור הבועט בכל מוסכמה וכלל, השאלות הן נוקבות ועמוקות, ודורשות מענה אחר- מענה יסודי ברור ושכלתני.