טראמפ מזהיר: "אם חמאס לא יתפרק נפרק אותו"

החג נגמר, חלק מהשבויים חזרו והמסר האמריקאי נותר חד: התמיכה בארצות הברית אינה מסתכמת ברגע השמח של השבת בני הערובה. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הצהיר בתקיפות: "אם חמאס לא יתפרק מנשקו אנחנו נפרק אותם מנשקם. הם יודעים שאני לא משחק משחקים". זו לא עוד ברכת תנחומים או תמיכה דיפלומטית זו הכרזה שמשלבת גיבוי מלא לצד הישראלי עם אולטימטום שבא במלוא הכובד.

הקונטקסט פשוט: החזרת השבויים היא הישג הומניטרי עצום אבל בעיני וושינגטון זו אינה נקודת סיום. ההודעה של טראמפ מצביעה על שאיפה אמריקאית לשלב בין הישג הומניטרי לבין תוצאה בטחונית ברורה: חמאס חייב לאבד את יכולות הלחימה שלו, אחרת תגובת ארה״ב עלולה לכלול צעדים שישברו את היכולות האלה בפועל.

מה עומד מאחורי המילים?
הניסוח של טראמפ נועד להשיג כמה מטרות במקביל. ראשית לחזק את עמדת המשא ומתן של ישראל מול החמאס והמתווכים: כשהבית הלבן מבהיר שהוא מוכן לפעול, זה מקשה על צד שני להימנע מהסכמות או לדחות אותן. שנית להראות לשחקנים האזוריים (מצרים, קטאר, סעודיה ואחרים) שהאחריות לתוצאה אינה מוטלת רק על כתפיהם; אם הם רוצים להמשיך למתווך עליהם גם לאכוף.

ובשלישית ברור שמדובר גם במסר בפנים לשוק הפוליטי האמריקאי: תמיכה תקיפה בישראל מייצרת אפקט פוליטי עבור טראמפ, תורמת לתדמיתו כנושם-תוצאות ומחזקת את הקשר עם בסיס התומכים.

ומה אומרת הממשלה הישראלית?
ברגעים שבהם חלק מהשבויים חזרו הביתה, גם ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא דברים בבילינסון: "הבטחתי להחזיר אותם והחזרנו אותם. באותה נחישות אנחנו מטפלים בהשבת החללים, לא נחסוך שום מאמץ ושום אמצעי כדי להחזיר אותם". המסר הישראלי מתמקד בשילוב של תודה על שחרור החיים, אבל גם בהפניית מבט קדימה להשבת החללים והבטחת ביטחון ארוך טווח.

הקול הישראלי והקול האמריקאי מתחברים כאן בצורה ברורה: מי שחושב שהשבת השבויים מסמנת נסיגה מלאה טועה. השלב הבא מבחינת ההנהגה הישראלית והאמריקאית הוא לוודא שחמאס לא יחזור ליכולותיו הקודמות.

תגובות ועוצמות בשטח
הצהרות מסוג זה יוצרות תגובות רבות: מצד אחד יש תומכי גישה תקיפה שטוענים שזה מה שצריך לאפשר לחזקה בינלאומית לפרק ארגוני טרור כדי למנוע פיגועים חוזרים. מצד שני יש מי שמזכירים את הסכנות: צעדים אגרסיביים עלולים להצית גל תגובה, לפגוע באזרחים בלתי מעורבים ולדרוש תגבור הומניטרי. פירוק נשק במהותו אינו פעולה פשוטה: זה מחייב מודיעין, סינכרון אזורי, ואמצעים טכנולוגיים ומבצעיים מדויקים.

עוד בעיה מעשית: מי מבצע את פירוק הנשק? האם ארה״ב תוביל מבצע ישיר? האם התיאום יהיה עם ישראל? האם יישומו יינתן בידי מצרים וקטאר? כל אחת מהשאלות האלה מלווה בסכנות ובמורכבות דיפלומטית וסביבתית.

צפו