קיבוץ ניר עוז, מבט אוהב.

כאשר הגעתי לניר עוז, לבי פעם בחוזקה.
הבטתי ברחובות השוממים
בתים על מבנים שרופים והרוסים.
עצים וחוטים מתערבבים להם ברוח צעקה,
והלב נשבר בלי קול בדממה חנוקה.

בין שבילים ובתים שרופים צעדתי,
חשתי בנשמתי את הזעקה האילמת
את דם אחיי ואחיותיי צועקים מן האדמה.

בדמיוני ראיתי את גיבורי ישראל המופלאים
שהגנו על ילדיהם ועל הקיבוץ באומץ ותעוזה,
עד שנשמתם נעתקה והם נרצחו כמו בשואה.
הורים שנלחמו למען ילדיהם,
ילדים שרק רצו לנשום לשחק להתבגר
לא להישאר צעירים לנצח בתוך אבן מלא בדמעות, שמתפרקות בין פרחים ותחינות.

בין אבני חצץ בו דרכתי,
חשתי בכף רגלי את השבר הנורא מכל ואת ההפקרה,
את המחדל העצום ואת ההשתקה.

בין קברים ושמות חקוקים מאבן,
עמדתי בכאב עצום – יחד עם קהל אבל ועצום, בהלוויתו של גיבור ישראל עודד ליפשיץ 
שנרצח בסבל איום ונורא
בידי רוצחים שפלים שכפרו בטובה
רצחו אדם שהושיט להם יד לעזרה.

בין דמעות שירים קדיש והספדים, 
גיליתי קהילה של אנשים מופלאים.
מלאי השראה אהבה וכבוד הזולת,
מנסים לשמר שלום עם כל אדם
בנימוס ותרבות ענפה, פטריוטיות אומץ יהודי
אצילות מידות טובות וחמלה.

ברגע זה הבטחתי לעצמי,
להכיר עוד יותר את שבטי ישראל.
להבין לאהוב לחבק ולחבר גשרים,
בתוך השכול והטבח האיום,
לקום מחדש ולתרום למען חיזוק אהבת ישראל ואחדות בין כלנו,
בלי דעות קדומות שקרים וחנוך שמרני,
לכבד חוקי אנוש ולהבין גם את השוני והשני
ואת אחי משבטים אחרים,
את החלוצים אוהבי המדינה שהקריבו למען כל אזרח במדינה,

נכנסתם לליבי קיבוץ ניר עוז!
בטוחה בעזרת השם ותצליחו להשתקם,
להקים בחזרה קיבוץ לתפארת בעוז רוח בתקווה ותקומה תקימו עוצמה ישראלית יהודית וגבורה.

יהי זכרם של נרצחי קבוץ ניר עוז הקדושים ברוך.

קרדיט: רות בוארון / ניר עוז