פירורים – האויב מספר אחד של השבוע / פרת קדושת השבוע!

כבחור צעיר עבדתי למחייתי ולפרנסתי כמנקה בתים.
שבוע של פסח היה "העונה החמה".
מאז, התחלתי לגלות אובססיה לפירורים. ולאו דווקא לקראת פסח.

גם היום כאבא לילדים, ניתן למצוא אותי מזהיר אותם בקריאת "חמץ" כשהם מניחים ספר על שולחן השבת אפילו בתקופת ראש השנה.
כי ככה זה… כשאתה מודע ליכולתם של הפירורים היכן להסתתר, אתה מודע לקושי לאתר אותם "בשבוע שחל בו".

כשחושבים לעומקם של דברים, לא סתם אנחנו נזהרים בתורה על החמץ באזהרת "בל יראה ובל יימצא" (כלומר שלא ימצא בבית בכלל אף לא "פירור").
כי האזהרה הזו למעשה מצריכה אותנו לחפש בחורים ובסדקים.
בשבוע אחד (והמהדרין, חודש לפני…) כל בית ישראל כורע תחת נטל ניקיונות הבתים, מקרצף ומשפשף, מוריק ומבריק.
אפשר להתלונן על עומס העבודה, אך אפשר גם לראות את המציאות בפן אחר.

בפרשת "מצורע" אנחנו למדים על הטיפול בצרעת הבית.
מפרשים רבים מנסים להבין מדוע צרעת זו מגיעה לבית ועל עוון מה.

מכנה משותף לכל הפירושים הוא שישנה אמירה בעצם צרעת הבית, ותרשו לי להוסיף, אמירה אלוקית.
בפרשת השבוע שהייתה, אנחנו למדים שהבית יכול לדבר איתנו ולמסור לנו אותות רוחניים אודות מצבנו האישי והרוחני וזאת על ידי הפרחת צרעת בין קירות הבית.

אם כך, נמצא שהבית למעשה מגן עלינו.
הוא מספר ומזהיר אותנו אודות מעשינו האישיים ועשה עימנו חסד גדול בעצם קיומו.
האין נפלא מזה?

אז נכון, כיום אין לנו את נגע הצערת באופן מובהק. אבל יש לנו בתים. ומעבר לכך שהם מהווים עבורנו קורת גג, הם מעניקים לנו ביטחון ומחסה. וזהו חסד גדול.

לכן כאות תודה, זו הזדמנות להעניק לו אהבה חזרה ולנקות אותו.
את כולו! אפילו מפירורים וגם בחורים ובסדקים, שגם שם ירגיש לו נקי ונעים.

בסרטון שהפקתי השבוע במסגרת "פרת קדושת השבוע" (עריכה: אריאל בן לולו, צילום: עדי שילה), ניתן לראות באופן קומי של אדם בהתייחסותו לניקיונות הבית.
אהבתם? אשמח לשמוע.

חג שמח. ונקי.