סדר חדש

ימי הפסח ובמיוחד מצוות "והגדת" מעודדים התבוננות אל עבר המהפך שעברו בני ישראל בדרכם להפוך לעם הנבחר. ההתבוננות, מאפשרת להבין יותר את העבר ולהפנים ממנו אל העתיד.

במבט לאחור, ובמבט על אורכה של ההיסטוריה האנושית, נגלה אנשים אשר הביאו לעולם רעיונות מהפכניים. אולם על אף מקוריותם ורעיונותיהם הטובים והמועילים לאנושות, אנשים אלו נתקלו בבוז ולרוב גם בהתנגדות מצד המסגרות החברתיות שבתוכם הם חיו, או מצד הממסדים של אז. מנקודת מבטי, הסיבה לכך פשוטה. בני אדם אוהבים סדר ולא סתם סדר, אלא את הסדר הקבוע שלהם. קשה לשנות סדר קיים כי סדר הוא ביטחון והישרדות, ובהתאם, כל שינוי קטן ובוודאי שינוי גדול – מערער תפיסות עולם. כאשר השינוי מגיע, הוא לא נעים, הוא מאיים, והם דוחים אותו, בזים לו, ואם הוא צובר כוח, אף נלחמים בו בכל הכוח.

דוגמאות רבות לכך ניתן למצוא לאורך כל ההיסטוריה. הכנסייה שנלחמה מלחמת חורמה כנגד המדע והרציונליות, ראתה בו סיכון משמעותי להגמוניה והשליטה שהיתה לה על תפיסת האמת והידע. דוגמה נוספת הינה תקופת המהפכה הצרפתית. רעיונות המהפכה של שיוויון וליברליות היו דבר חדש בעולם והמערכות הקודמות נלחמו בהם מלחמת חורמה. מאז ועד היום, רעיונות חדשניים רבים כגון בטכנולוגיה וברפואה נתקלו ועדיין נתקלים בחומות התנגדות קשים מידי הממסד הישן יותר.

תופעה זו ניתן למצוא גם לאורך ההיסטוריה היהודית, קיבעון מחשבתי הותיר במשך שנים דברים מעוותים על כנם. התורה לא מסתירה נקודות שכאלה ואף מתארת אותם בהרחבה. ארון הברית היה מונח באוהל שנים, עד שהקב"ה לא הניע את דוד המלך לפעולה לקראת הקמת בית המקדש הראשון. שש מאות שנים לאחר מכן, בית המקדש השני החל להיבנות על ידי קבוצה יחסית קטנה של עולים שרובם לא היו משמנה וסלתה של החברה היהודית שהעדיפו להישאר בבבל, היה להם שם סדר נוח וקבוע של שבעים שנות גלות והם כבר הסתגלו והתרגלו. קרוב הרבה יותר אלינו, לפני כמאתיים וחמישים שנה, רעיונות החסידות נתקלו בהתנגדות ובעוינות של חלקים נרחבים בעולם היהודי.

ובסוף? הקידמה לא נעצרת, רעיונות נכונים וטובים מיושמים בסופו של דבר בחיי היומיום, וכך היא הולכת ומביאה את העולם לתנועה מתמדת, למקום שהוא נמצא בו כיום. במרבית המקרים, את השינויים והמהפכות הניעו אנשים בודדים בעלי אופי פורץ דרך, צעירים אידאולוגיים שלא קיבלו את המובן מאליו וחיפשו את המעבר. כאמור, הרפתקה זה דבר נחמד, אבל שינוי מהותי זה לא כל כך נעים… אנשים ורעיונות אלו נפגשו בסדר הקיים מולם, ונתקלו בכל הקושי המקדים את ההסתגלות של העולם. אולם, לעיתים אם התמזל מזלם, בסופו של דבר, ההיסטוריה זוכרת אותם כמי שניצחו.

מה למבט זה ולחג הפסח? ליל הסדר קורא לחגוג את החירות מהקיבעון המחשבתי. לציין נקודת זמן היסטורית קריטית שבה עם של עבדים, אבותינו, הצליח להשתחרר מקיבעונו העבדותי ויצא באומץ לדרך חדשה. אולי זו הסיבה שהערב הזה בהנחיית ה"הגדה" מופנה אל הילדים, כל הסדר מתנהל על פי המסר של "והגדת לבנך", כיוון שהחומר הגמיש, המסתגל והמשתנה ביותר הוא – הילדים. אולם, הקיבעון המחשבתי וההרגלים, הם משהו כל כך עמוק, ולכן גם כל כך קשים לשינוי.

משה רבינו הגואל, גדל בבית פרעה וחי במדין, זה לא בדיוק החינוך היהודי ה"רגיל", אבל אולי דווקא משה רבנו שלא היה חלק ממערכת העבדות, ואף נאלץ לעשות בעצמו שינויים רבים, אולי אלה בדיוק הסיבות שבגללן הקב"ה בחר בו להוציא את ישראל ממצרים. ומסתבר שלמעשה על פי המדרש, רוב עם ישראל לא רק שלא רצו לצאת ממצרים אלא אכן גם נשארו שם. ואלו שכן יצאו, ספר "במדבר" מתאר כי במהלך שהותם במדבר, חלקים מהם, פעמים רבות, רצו לחזור שוב למצרים ל"שומים והבצלים" המוכרים. עד שבסוף, בעקבות "חטא המרגלים", אכן הם באמת לא נכנסו לארץ ישראל. התברר כי דור יוצאי מצרים שעדיין נאבק בקיבעון המצרי שהיה נתון בו, אכן שייך למדבר, ושם הוא נשאר… אלו שכן זכו להיכנס לארץ המובטחת היו הדור החדש והצעיר, יליד המדבר, דור שנולד לתוך הארעי והלא קבוע, לנדודים בדרך לבית חדש ולא מוכר.

ליל הסדר, באופן מאוד מסודר, אומר: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" – בכל דור נקרא האדם למצוא בעצמו את החירות האישית שלו, את מה שהוא צריך לשנות בעצמו בשביל להתקדם. בין סדר לאי סדר, בין סדר חדש לסדר ישן, בין חדשנות לבין מסורת. זה נחמד לכתוב, זה לא פשוט לחיות, אבל את זה צריך לחגוג.

זהו מה שאנו חוגגים כל שנה, את החירות של עם שלם מהקיבעון המחשבתי שהם היו נתונים בו.

תקופות אלו, המלאים בפחד ובאי וודאות, מסמלים יותר מכל את הבהלה והחשש מול שינויי ההרגלים והקיבעון המחשבתי. הנפש לא יודעת כיצד להתמודד עם הפחדים והשינויים שהיא חווה. הפחד מהלא נודע הוא משתק, אבל מי שכן מצליח להסתגל לשינויים, לקחת אותם ולצמוח מהם – עבורו, זוהי חירות אמיתית, זאת יכולת הישרדות שהיא סיבה לחגיגה.

שנזכה לחירות מחשבתית וגאולה שלמה.

(תודה מעומק לב לנחום אלחי על עזרתו הרבה בהנגשת מאמר זה)