מעטים ורבים גיבורים וחלשים

בימי חנוכה אנו מציינים את גבורת הרוח וממעיטים בגבורת הכח.

אנו מתפללים ב"על הניסים"

"מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים"

האם להלחם בעזרת כוח לוחם ללא רחם הוא גבורה?

האם להרים את נס המרד ולא לקבל את שיעבוד הכוח הלוחם היא חולשה?

האם כוח קטן ומצומצם אך איכותי ומתוחכם הוא מעט?

כשמעמידים את הדיון על מלחמת החשמונאים בפרספקטיבה של אור וחושך ..

ודאי שמעט מהאור דוחה חושך.

כך היא תפיסת העולם היהודי.

כוחות הטומאה ,הם רבים אך מעט שבקדושה יש בו כדי להעלות ניצוץ שמשיב את העולם לתיקונו.

שימוש בספורלטיבים אלו

הפך לנדוש בשיח החברתי -קהילתי של המגזר החרדי

בני האור מול במי החושך

בעלי העגלה המלאה מול בעלי העגלה הריקה.

הצבת מספרים (מעטים) – כקיצון תמו

שאינו מייצג..

ושימוש ברבים כהוכחה לדרך שמחזיקים בה רבים  לדרך הישר..

יש לזכור כי לא כך בוחנים את האידאלים והמתפרש מהם.

מעט אינה הוכחה לחולשה. אך בד בד

מיעוט אינה בהכרח חיוב.

ההרגל  בעידן הדמוקרטי לבחון דברים ביחס לרוב תומכים היא תפיסת תרבות של הנהגה המכריע בניהול המשותף באמצעות שלטון דמוקרטי.

אך אין מי שחושב שבשל הליכי בחירות

כל שהם תוכרע אידאולוגיה מסוימת כלא נכונה,או כחלשה..

כך בדיוק לו כובש בעל כוחניות רבה אך בעל מספר מועט של לוחמים ידכא ויכבוש אוכלוסיה גדולה האם מספר הלוחמים מהווה טיעון לצדק?

העמדת ניצחון המכבים במבחן הספורלטיבים  היא קשה.

מתד אחד העם היהודי תמיד דגל בהיותו עם לבדד.. גם בהיות מספרית הקטן שבאומות אינו זז ממהותו.

ומאידך גבורתו כחלש מול חזקים..

היא ספורליטיב של לחימה ושימוש בכוח שאינו תואם את ערכיו.

הרי כוחנו אינו נמדד בחוזק פיזי

הלימוד ממלחמת המכבים הוא לא כמות הלוחמים ולא חוזקת האידאה שגיבשה אותם  לכח לוחם.

הלימוד צריך להיות

על מה יוצאים להלחם

כשנלחמים על זהות העם היהודי

והצורך שלו לשמר את ערכיו

ואת היכולת לחיות באורח חיים על פי תורתו ואמונתו.

אין משנה כלל מי האויב.

ומה כוחו ?

נחישות הלחימה תהיה בשיא .

היות וגם המעטים יודעים כי ללא הלחימה אין ערך לחייהם כיהודים.

בעולם של אידאולוגיה

לא מתפשרים גם כאשר נותרים רק מיעוט מאמין שמוכן לקדש את חייו עבור אמונתו.

זוהי אינה מלחמה צבאית כוחנית

זוהי מלחמת קיום.