מחלה אוטו-ישראלית

קיומה של מדינת ישראל הוא נס. אין דרך אחרת להגדיר זאת. לאחר אלפיים שנות גלות וסבל מתמשך, העם היהודי הנדכא והמפוזר ברחבי העולם, זכה לחזור אל המקום שבו הכל התחיל. הנס הזה, כמו כל ניסים אחרים זה דבר חריג. אל לנו לקחת נס כדבר מובן מאליו. אל לנו להתרגל אליו, כי ברגע שמתרגלים אליו, אנחנו עשויים לזלזל בו.

מדינת ישראל בצורתה הנוכחית, לאחר שהוקמה לפני שבעים וחמש שנים, עומדת בפני סכנה קיומית. בדומה למחלות אוטואימוניות התוקפות את הגוף מבפנים, כך מדינת ישראל כיום. הגוף תוקף את עצמו. הסכנה נובעת מצירוף של גורמים שונים, אך הגורם הגדול ביותר לסכנה היא חוסר המודעות אליה. רובם המוחץ של תושבי המדינה אינם חשים וחווים את הסכנה האורבת לפתחנו. הדממה היא הסכנה הגדולה ביותר עבור המדינה.

סכנה?! מדינת ישראל?! האם מצבה הכלכלי אינו יציב?! האם הכבישים אינם עמוסים באנשים הממהרים לעבודתם?! האם קיבוץ הגלויות המופלא הזה לא פורח וצומח?! אכן. לסכנה אין פנים גלויות, הסיבה לכך היא מכיוון שאין כתובת אחת לסכנה, הסכנה נוצרה מפסיפס של גורמים שונים ואנשים רבים המקדמים, כל אחד בדרכו, את הגורמים הללו.

כאשר מדינת ישראל הוקמה, העולם מסביב היה עולם אידיאולוגי. רעיון ה'זהות הלאומית' היה ה'טרנד' החם בעולם, והשואה הארורה הציפה את הצורך של היהודים להפוך לעם גאה וחזק, אשר יוכל להתמודד מול האיומים שעומדים לפתחו תמיד. שנותיה הראשונות של המדינה התאפיינו בלכידות של החברה כנגד האוייב הממשי שאיים לפרק את המפעל החדש שנבנה. אם נקרא עיתונים וחדשות מאותה התקופה, אנחנו נמצא שהאווירה הישראלית הייתה אידיאליסטית ומלאת אהבה למדינה ולארץ. האהבה הייתה א-פוליטית, בלי קשר למפלגה כלשהי. אך, ככל שהשנים עברו וחוסנה של המדינה גבר, נראה היה שדברים השתנו. לשינוי, בעיניי, יש שני גורמים עיקריים. האחד – כוחו של ההרגל, והשני – התנפצותם של האידיאלים הישנים וייבואם של רעיונות פרוגרסיביים אל הארץ.

כאשר מתרגלים פחות חושבים. ההרגל הופך את החיים והפעולות שלנו למין רוטינה קבועה, כביכול זו היא המציאות, ואין טעם להתעמק בה יותר מידי. ואכן 'שוברי שיגרה' אצלנו – אלו הסכנות הלאומיות הבולטות, כמו מלחמה או מגיפה. או אז, כאשר ההרגל מתנפץ חוזרים אל הלכידות הישנה והטובה מהסוג אשר הקים את המדינה. אך כאשר מתרגלים, כאשר הנס נראה טבע, אזי מתחילים לחשוב שניתן לשחק במציאות הלא טבעית ולשנות אותה על פי אידיאלים חדשים. ומה הם האידיאלים החדשים?! זהו הגורם השני לסכנה הקיומית העומדת מעל ראשה של המדינה. האידיאלים החדשים הם 'אי-האידיאליזם'…

השמאל העולמי, לאחר שעברו עשרות שנים מהמלחמה העולמית האחרונה, החל לחשוב מחדש על הסיבות שהובילו למלחמה, והחליטו שהאידיאלים הלאומיים הם אלו שמביאים לקיטוב, ולשאיפות מלחמתיות בקרב המעצמות השונות, ולכן צריך לבטל אותם. בעקבות כך, ובחיבור עם תפיסות פרוגרסיביות נוספות, השמאל העולמי, בעשורים האחרונים, דוחף לגלובליזציה ולביטול הלאומיות. "כולנו אותו דבר, ולמה לריב בגלל שטח או לאום?!" הם טוענים… לנאיביות שעומדת מאחורי הרעיונות הללו עלינו להקדיש פרק שלם, אך, מכוחו של הגורם הראשון – ההרגל, אשר הסיח את דעתם של האנשים מקיומה הלא טבעי של המדינה – צמח הגורם השני, שהוא, ייבוא הרעיונות הללו, של ביטול הלאומיות והזהות היהודית, אל תוככי מדינת ישראל, והחדרתם אל לב המיינסטרים הישראלי בצורה מתוחכמת.

עלינו לומר בקול ברור: הרעיונות הללו הם סכנה קיומית למדינה! אם מדינת ישראל תאבד את הזהות הלאומית שלה היא לא תתקיים יותר! אם ננפץ את האידיאל של אהבת הארץ ושייכות לאומית, מהי בעצם המוטיבציה שלנו לשמור ולהגן על המדינה?! הגרוע מכל הוא שלמרבה הצער, מי שמייבא את הרעיונות הללו הם יהודים. יהודים אשר חסרים באופן מוחלט ראייה היסטורית לטווח ארוך! הוא אשר אמרנו, הגוף תוקף את עצמו. זה לא שחסרים לנו אוייבים חיצוניים, אלא כעת, אנחנו גם מאויימים מתוך תוכנו, מעצם מעצמנו ומבשר מבשרנו. הלא אם אין בתוך הגוף הרמוניה הוא אינו יכול לתפקד. אם אין בתוכנו הסכמה על הצורך הברור לשמור על זהותה הלאומית והיהודית של המדינה, אנחנו לא מתפקדים, גם אם יש אשליה שכן.

גורמים אלו הביאו לתוצאה קטסטרופלית, כיום אנשים רבים, בעיקר בצד השמאלי של המפה הפוליטית, משחקים עם היסודות שעליהם נשענת המדינה, אנשים אלו נמצאים בפוליטיקה, בתקשורת ובבתי המשפט, והם מביאים למהפך תודעתי ומציאותי, שמסכן אותנו, מסכן את קיומנו כעם יהודי ואת קיומנו הפיזי. התוצאות מתבטאות בכל היבט בחיי המדינה.

היבט אחד קטסטרופלי, הוא הבאת ערבים שפוסלים את קיומה של המדינה כיהודית, היישר אל שולחן מקבלי ההחלטות. כאשר הציג חבר הכנסת ווליד טהאא חוק שלו בשפה הערבית, התמלאתי חלחלה, האם אנחנו עיוורים למציאות?! לכך שיסודותיה של המדינה היהודית היחידה מתערערים על ידי אוייביה? כאשר שר החוץ, שהוא ראש וראשון לייבוא רעיונות השמאל העולמיים אל הארץ, ממנה ערבייה – שאינה מוכנה לשיר את ההמנון הישראל – לקונסולית ישראל בסין, טחו עינינו מלראות שבגלל אידיאל – "כולם שווים" אנחנו מכניסים את האויבים שלנו מהדלת הקדמית?!

בנוסף, האיום התמידי על זהותה היהודית של המדינה, שהיא היא זהותנו הלאומית לא נפסק כתוצאה מגורמים אלו. סמכותה של הרבנות הראשית לקבוע מיהו יהודי מכורסמת משנה לשנה. הכשרות והמסורת ומושגי הדת נעלמים מהמרחב הציבורי בטענות "הדתה", מלחמה בהתבוללות היא "גזענות", וכאשר הערבים יוצאים, בצורה מאורגנת, לעשות פרעות ביהודים, התקשורת דנה בתגובה יהודית אחת מול שטף של לינצ'ים ערביים.

למרבה הצער, הסכנה הגדולה היא, שהציבור הישראלי לא מודע מספיק לאיומים הללו, הוא איננו חווה זאת ולכן לא פועל בהתאם. גם החלק הגדול בציבור אשר לא איבד את האידיאלים הישראלים, כוח ההרגל מכסה את עיניו מלראות. התוצאות הקטסטרופליות הללו עלולים להביא לסוף שלנו. פשוטו כמשמעו. אין זו נבואת זעם, אלא קריאה בשער. ניתן לראות זאת במשחק ה"קפלה" המפורסם: היה פעם ילד שבנה מגדל גבוה ויציב, ולאחר שסיים את הבנייה, הוא החליט לעשות ניסוי. להוציא קפלה אחת מלמטה, ואכן הוא כך עשה. והנה, הפלא ופלא! בניין הקפלה עדיין יציב, בעקבות כך, החליט הילד להמשיך בניסוי, והוציא עוד ועוד חלקים ועדיין בניין הקפלה עודנו ניצב, אך לבסוף, כאשר כל המגדל הגדול והחזק קרס כמגדל קלפים, הילד בכה ולא הצליח להבין מדוע הבניין החזק נפל. או אז אמו אמרה לו: "ילדי הקטן – כאשר מוציאים ומשחקים עם היסודות של הבניין בסוף לא תהיה לו יציבות, הוא יתפרק"….