לעולם לא נשכח

לפני שאפתח בדברים אני רוצה להקדים קודם ולומר סליחה אם יהיה מילים לא כ"כ במקום בגלל שאני כותב כאן מקירות לבי.

היום ציינו ברחבי ישראל את יום השואה שבו עם ישראל מתייחד עם זכרם של 6 המיליונים שנרצחו בדם קר בשואה הארורה ע"י הנאצים הגרמנים ימ"ש, כל שנה מחדש כואב לי והלב שלי נצבט לראות את הדור האחרון במיוחד מבני עדות המזרח (וכף זכות בדבר שהאבות שלהם לא היו בשואה ולא הרגישו את הסבל ואין להם מישהו שיספר מה היה שם) שלא מתייחס ליום הזה ואומר אין שום דבר מיוחד ביום הזה ויותר טוב ללמוד תורה לעילוי נשמתם (למרות שה' יודע כמה לומדים ביום הזה אחרי הכל זה בין הזמנים) והם צודקים באלף אחוז שלימוד התורה שוה פי מילארדים מאשר כל הימי זכרון שהיו ושיהיו, אבל זה לא סותר את מה שצריך לחוש ביום הזה וישראל ניכרים בהרגשת האחר אבל ביום הזה לא יודע למה לא כל כך מרגישים את השני הרי אחד שסבא שלו היה בשואה וניצל ועכשיו הוא עומד לידו הרי ברור שהוא לא יתנהג כמו יום רגיל אז למה שכאן אין לו סבא שהיה בשואה אז אין עליו חיוב להתנהג ביום הזה קצת יותר בכובד ראש ולא לנסות לפחות ביום הזה לחפש קולות לשמיעת שירים ומסיבות.

ושמעתי טענות שמה בכלל היום הזה הרי מי קבע אותו זה הממשלה שהיתה אז וזה לא שייך אלינו ואין מה להתייחס ליום הזה, וזוהי טענה שסליחה על החריפות מעידה שהבן אדם שאמר את זה חסר לו הרבה מאוד במצות בין אדם לחברו הרי תכל'ס בסופו של דבר קבעו את היום הזה כי סוף סוף אי אפשר לקבוע יום לכל נרצח בשואה אז קבעו יום מסוים אז עכשיו בגלל שקבעו את היום הזה אז יוצא שביום הזה יש הרבה יותר טהרה בעולם והרבה יותר קדושה בעולם שהרי כל המסעדות ואתרי הבילוי סגורים ביום הזה וגם בזמן של האזעקה ישנם 2 דקות קדושות וטהורות שכמעט ואין בהם לא לשון הרע ולא רכילות ולי נראה שאלו דקות סגוליות ביותר לבקש על עצמו אז מי שאומר שאין כלום ביום הזה פשוט לא אכפת לו שהיום הזה הוא יום עם יותר טהרה וקדושה.

ועל כן צריך להתחזק בדבר הזה ולהתחיל לשאת בעול עם חברו ולכבד את היום הזה בקצת רצינות וכובד ראש וכיון שזה ימי בין הזמנים אז כל אחד שירבה קצת יותר תורה ביום הזה ויותר מצות וגמילות חסדים וככה אולי הקב"ה יראה ויאמר כמה נאים מעשי ילדי והגיע זמן גאולתם וכך נזכה לביאת משיח צדקנו ולבניין בית המקדש אמן.