לדמותו של אחשוורוש

דבר בולט כשקוראים על אחשוורוש היא האדישות המופגנת בכל מה שנוגע לנתינים שלו. הוא מסכים בלי התלבטות להרוג עם שלם שלא עשה רע ואומר להמן "והעם לעשות בו כטוב בעיניך". אבל כשאסתר ביקשה אח"כ לבטל את גזירת המן המלך גם מסכים בלי התלבטויות, ואומר לה כמעט אותן מילים: "כתבו על היהודים כטוב בעיניכם".
אחשוורוש לא מתנגד וגם לא עוזר למה שלוחשים לו באוזן. המן רוצה להרוג עם – בסדר, מרדכי ואסתר רוצים להציל עם – גם בסדר. תעשו מה שאתם רוצים. למה שאומרים לו הוא אומר תכתבו ותחתמו בטבעת המלך, כלומר תעזוב אותי באמש'ך – תעשו בשמי מה שאתם רוצים, אני אפילו לא מרים את העט. יותר משאחשוורוש אנטישמי, הוא חסר עניין למה שקורה עם הנתינים שלו.

זו לא רק אדישות. המפרשים מעירים [מבוא לדעת מקרא] שכל ההחלטות החשובות של אחשוורוש באו מיוזמתם של יועצי המלך איזה עונש לתת לושתי, חיפוש מלכה חדשה, הגזירה על היהודים ואח"כ הענשת המן והצלת היהודים, הכל נקבע ביוזמת קרובי המלך. אחשוורוש היה מלך בעל שליטה מוחלטת על אימפריה, שברגע אחד יכל לגזור מה שבא לו ודבר אחר במשנהו, אבל למעשה היה שליט נגרר ונרפה. היוזמות היחידות של אחשוורוש היו ברגעים שהוא התרגז, וגם זה כדי להרוג (את ושתי והמן).

לעומת הרפיסות בניהול הממלכה, איזו אנרגיה אחשוורוש משקיע בהנאות שלו! שנת שלוש שנים למלוכה – 180 ימים של משתה ענק לשרים והעבדים והצבא, ובסופם משתה נוסף של שבעה ימים לכל שושן, פלוס משתה ושתי לנשים. כשאסתר נבחרת למלכה, מיד "משתה גדול". ובשעה שאסתר רוצה להשיג משהו מהמלך היא יודעת מה צריך לעשות כדי להביא לו את המוזה משתה, ושוב למחרת משתה. כל האירועים העיקריים במגילה קורים עם משתה.
ואיזה מאמץ הושקע כדי למצוא את הנערה המתאימה. תחשבו כמה פקידים היה צריך רק כדי לסרוק נערות של 127 מדינות, ולסנן אח"כ את הכמות העצומה של המועמדות. העיר שושן היתה מוצפת בנערות ("ובהקבץ נערות רבות אל שושן"). כל אחת מהאלפים הרבים שעלו לשלב הסיום טופלה במשך שנה לפני שהועברה למלך. כמה משאבים כל זה עלה לאוצר הממלכה!

אחשוורוש מצטייר כמלך בר מזל שיש לו הרבה זמן, שליט אכזר אך חלש אופי, ובעיקר מלך אדיש שמרוכז בעצמו ולא בענייני הממלכה. אפשר להניח שפרס לא שגשגה במיוחד עם מלך כזה, ובסך הכל הוא היה עונש לעמו.

אחשוורוש הוא הדמות של איזה בן אדם לא להיות.