לא תעמוד על דם רעך!

על רקע המגעים המתקדמים בנוגע לעסקת שבויים המתגבשת והכי מתבקשת, מחלחל בי הפסוק והציווי: "לא תעמוד על דם רעך".
ועיקרה הצלת הזולת, בעיקר כאשר הם נתונים בסכנת חיים.

136 חטופים אומללים נתונים בסכנת חיים!

לפני 117 ימים ממשלת ישראל כשלה כשלון מחפיר בהגנה על אזרחי ישראל, וחובתה להשיב את החטופים חיים 'בזכות ולא בחסד'.
חובת הממשלה לעשות את כל ההשתדלות, כדי לקיים מצוות פדיון שבויים ולהחזיר את החטופים העזובים שנחטפו במחדל עצום בתקופת הממשלה הנוכחית.

כל אזרח ואזרחית בישראל, כל פוליטיקאי ועסקן בממשלה, כל הורה וכל ילד צריך לשים מראה מול דעותיו ככתוב: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", ולהרגיש את הכאב העצום של החטופים השבויים – שבורים, ואת כאב המשפחות המרוסקות שכמעט ולא עוצמות עין כבר 117 ימים ולילות.

כל אדם ואישה שמתהלך חופשי בארץ חייב לשאול את עצמו: "אם אני הייתי כעת אחד מתוך 136 חטופים במנהרות החמאס בשבי, האם הייתי רוצה ומדינת ישראל תוותר עלי ותשכח את חרותי ואת המחוייבות להגן עלי ועל כל אזרח בישראל כברית של תקווה במגילת העצמאות של מדינת ישראל?!

דעו! מצוות פדיון שבויים היא מהמצוות החשובות שבתורת ישראל!
הרמב״ם כותב: פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות. והמעלים עיניו מפדיונו, הרי זה עובר על "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך" (דברים, ט"ו, ז'), ועל "לא תעמוד על דם רעֶך" (ויקרא, י"ט, ט"ז), ועל "לא יִרדנו בפרך לעיניך" (ויקרא, כ"ה, נ"ג), ובטל מצות "פתח תפתח את ידך לו" (דברים, ט"ו, ח'), ומצות "וחי אחיך עמָך" (ויקרא, כ"ה, ל"ו), "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא, י"ט, י"ח), ו"הצל לקוחים למות" (משלי, כ"ד, י"א) והרבה דברים כאלו. ואין לך מצווה רבה כפדיון שבויים.

כמובן חשוב לא לשכוח את הצד השני של המטבע, ההלכה גם פוסקת: ״אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן״.

אין הולכים לעיסקה בעיניים סגורות ובלי דרישות שיחזקו את ביטחון מדינת ישראל, על מנת שלא נביא נזק למדינה עם עוד אסונות כבדים, ועוד חטיפות אי ביטחון וטבח איום.

לכן חייבים להגיע במהירות שיא לעמק השווה בין שני הדברים ולמצוא פתרון מהיר ומציל חיים אתמול, לא מחר.

ברור לכל אזרח בישראל וחלק חשוב בהכרזת ניצחון המלחמה תלוי בהחזרת החטופים חיים לחיק משפחתם.
השגת יעדי המלחמה חייבת לכלול את היעד המתבקש והאנושי ביותר ביעדי המלחמה והוא: החזרת חטופים חיים למשפחתם.

זכרו, אפשר לחיות עם הפסקת אש ולהמשיך להילחם בחמאס בעתיד בעזרת השם,
אך אי יהיה אפשר לסלוח אם נאבד חיים של חטופים שלא חזרו כי ההנהגה התמהמה לפדות שבויים.