לא תגורו

בכל הנוגע לדת ומדינה, אני מוצא את עצמי משועשע מאד מהמתרחש. השקפותיי האישיות מציבות אותי במקום מאד לא שמרני. הייתי שמח אם כל אזרח יוכל להתחתן במדינת ישראל מבלי שיאלץ להתמודד עם מונופול כלשהו. אשמח אם נוכל יום אחד לסגור את הרבנות הראשית ואני ממש לא שובר את הראש על פרטי הגיור השונים.
בישראל ישנם שני מחנות העוסקים בדת ומדינה. מחנה אחד – שמרנים דתיים לאומיים המאמינים בקדושתה של המדינה וקדושתה של הרבנות. כנגזרת מכך, יהדותה של המדינה מתבטאת אצלם בחוקיה ולפיכך אינם רואים שום התכנות לנישואין, קבורה וגיור שלא במסגרת הרבנות.
המחנה השני – מכנה עצמו ליברלי ומהווה קוקטייל מעניין של אתאיסטים, ליברטריאנים, יוצאי חבר העמים ודתיים לאומיים שמבכים את הפסדם לחרדים בבחירות לרבנות.
בתווך נמצאים רוב מוחלט של החילונים – שפוגשים את הרבנות רק באירועים, מכבדים אבל מעדיפים מינימום מגע. והחרדים – שרואים ברבנות גוף יעיל עבור שאר אזרחי המדינה אבל לא מחייב אותם הלכתית ורוחנית.
על פי השקפותיי, לכאורה, אני אמור להשתייך למחנה השני.
אבל זהו שלא. כי יותר משחשוב לי לקדם עמדות, חשוב לי להתנהל בחכמה. והמחנה ההוא, אללה איסטר. כל מה שלא תרצו קיים שם: פופוליזם, עוינות קבוצתית, רדידות, פייק ניוז ומלחמות פוליטיות מיותרות.
רוצים דוגמא? בבקשה. רפורמת הגיור שמקדמים השרים כהנא ושטרן משווקת כרפורמה שתקל על מתגיירים ותשבור את המונופול של הרבנות הראשית. בפועל, היא משאירה את המונופול בידי הרבנות ורק מרחיבה אותו לרבנים המזוהים עם כהנא. הביקורת הותיקה על שס תמיד לוותה בטענות על נפוטיזם, אבל כשהנפוטיזם חובש כיפה אחרת, הוא משווק כתיקון. שטרן וכהנא לא פועלים בחלל ריק. בציונות הדתית ישנם רגשי נחיתות כמעט מובנים כלפי הרבנים החרדים ונרטיב של הדרה מתוחזק כבר שנים רבות. זאת למרות שעל פי הנתונים, שני שליש מדייני הגיור הם דתיים לאומיים. למעשה, כהנא מלבה את הנחיתות הלא מוצדקת הזו, בשביל לקרב לצלחת את ידידיו. הציבור, כאמור, לא מרוויח מזה, משום שהמונופול נשמר. המתגיירים, שזהותם המגזרית של הדיינים מעניינת להם את הכיפה, ממש לא מרוויחים מזה. מי מרוויח? זוכי הג׳ובים. אחד מהם, בניהו ברונר, מונה לאחרונה לראש מערך הגיור במשרד רה״מ. ברונר, שעבד עד לאחרונה בארגון צהר, סירב לחתום על הצהרת אי ניגוד עניינים למרות שכפעיל בצהר, הנהנית מהרפורמה, הוא נגוע בה באופן חריף.
הרב הראשי דוד לאו, שבאופן אישי איני מחסידיו, נאלץ בשל המינוי המוצנח לעצור את החתימות על הגיורים שאישר ברונר ולבדקם פרטנית. כתוצאה מכך, מתגיירים רבים סובלים מעיכוב אישורם כגרים. כהנא רץ לווינט שששה להאשים את הרב הראשי בחגיגה ויאמה ברדק.
בסופו של דבר זה עסק פוליטי שגרתי. אבל מה שמפריע לי בעיקר זה ההון הפוליטי השקרי שכהנא עושה מהעניין, על גבם של המתגיירים. קחו דוגמא: צוריאל חלמיש, פובליציסט מהר ברכה ובחור נבון בסה״כ, הפך לאחרונה למעריצו של כהנא. הסיבה: תקווה שכהנא יביא למינויים רבים של רבנים סרוגים. טענתי לא אחת בפני חלמיש שרבנים אמורים להיות ת״ח, מקצועיים, קשובים וגמישים. לאף אחד לא אכפת מהכיפה שלהם. אבל חלמיש בשלו. כהנא משיחו ובטורים שהוא מפרסם בערוץ 7, הסנטימנט הנחיתי מגזרי חוזר על עצמו שוב ושוב.
את כל זה ועוד יש לנו במחנה שמאחד תחתיו אברכים מהר ברכה ואתאיסטים שונאי דת מיש עתיד ומרצ. מה לי ולהם? מה להם ולליברליזם?
תטענו כנגדי: כן, אבל במחנה השמרני יש את נעם/הר המור ובכלל, מה לי ולחרד״ל? אז זהו, שלא מהם אני שואב את דעותיי. הם מקדשים את הרבנות, אני כאמור לעיל, שואף ליום שלא נזדקק לה.
במלחמה הזו, בין שני כוחות שטופי אדיאולוגיה טהרנית ובעלת נזק, אני מעדיף לעמוד בצד ולקוות למעט שפיות.
בינתיים, לפחות אבקש ממכם לצנזר פרטי מידע ולא ליפול בקלות לפופוליזם מתבכיין. זה המינימום.