ושוב אתכם – גיוס חרדים על ראש שמחתנו!

במשך שנים רבות, גיוס החרדים הוא תפוח אדמה לוהט שרבים מנסים לחמוק ממנו. לאורך השנים החרדים טרחו ודאגו שהמצב הנוכחי לא ישתנה במאומה, אך גם למקבלי ההחלטות בציבור החילוני היה נוח -בעיקר מסיבות פוליטיות- לאפשר לכל נער שנולד להורים חרדים לדחות את הגיוס, שבסופו של דבר הוביל אותו לפטור מגיוס לצה"ל.

מידי פעם, היו צצות יוזמות שמנסות להגדיל את מכסת החרדים המתגייסים, אך רובן כשלו כישלון חרוץ. במרוצת השנים ניתן לומר שהציבור החרדי השיג את מטרתו. מלבד כמה בודדים בשוליים שניסו מידי פעם להעיר הדוב החילוני הרדום, רוב הציבור החילוני התעייפו פעם אחר פעם כשהחלו לדבר על הנושא השחוק והנדוש.

עד שהגיעה מלחמת חרבות ברזל…
המלחמה הנוכחית -מהקשות ביותר שידענו מקום המדינה- שגבתה חיי חיילים רבים, הצליחה להוציא את כל השדים מהבקבוק.

מאז ומתמיד, בתקופות של מלחמה, ובפרט כשנופלים חיילים בקרב, מתעוררת לה השאלה "מדוע החרדים לא נושאים בנטל ומשתתפים בלחימה" אך עם סיום המלחמה העולם ממשיך כמנהגו. יש לי חברים שדואגים להרגיע אותי שגם הפעם, אחרי המלחמה הכל ישוב על מקומות בשלום, אך כאחד שקורא ומריח את השטח נראה שהפעם השאלה האלמותית לא תיפטר ללא שינוי מעשי!

אפילו המגזר החרדל"י, שהתקרב בשנים האחרונות לציבור החרדי  כבר לא מוכן לשתוק, כציבור שמשלם במלחמה הנוכחית מחירים קשים הם מרגישים חובה להתחיל לערוך שינוי בנוהל שפוטר חרדים מצה"ל ולא מהססים לזעוק זאת לתוך כל מיקרופון מזדמן.

בואו נניח את הדברים על השולחן, אין אחד בארץ שחושב שניתן לגייס את החרדים בכוח. גם בג"ץ שדן בימים אלו בנושא לא יצליח באמת להזיז את העניין במילימטר, השינוי האמיתי מוכרח לבוא מתוך הציבור החרדי.

בואו ננתח את הדברים: את בחורי הישיבות החרדים ניתן לחלק לחמישה חלקים!

יש את אלה שבהחלט מוסרים נפש על לימוד התורה, יש כאלה שלומדים למחצה לשליש ולרביע, יש שמקפידים לקיים את הכתוב "ולבקר בהיכלו", יש שעובדים עבודת כפיים אך גם "עובדים על המערכת" ורשומים בישיבה רק כדי להתחמק מאימת הצבא, ויש את ה"נוער הנושר" ששכח מאיזה צד נכנסים לישיבה אך עדיין רשומים כבחורי ישיבה מן המניין.

את אלה שלומדים ומוסרים נפש על התורה אף אחד לא מנסה אפילו לגייס, עיקר הוויכוחים והטענות הם על אלה שלומדים חצי קלאץ' ומטה. כחרדי, דעתי האישית שבמצב הנוכחי קשה לקחת בחור שנמצא בישיבה ולהשליך אותו ל"כור ההיתוך הישראלי" גם אם הוא לא מתפקד באופן מלא ורציף בישיבה. יש לכך כמה סיבות, אך העיקרית שבהם היא משום שקשה להקריב בחור צעיר על מזבח הצבא בלי שהצבא ערוך ומוכן לקלוט אותו כפי השקפת עולמו. לא יעזרו כל ההסברים והפלפולים של הצבא על מסלולים לחרדים, כרגע המציאות מוכיחה -גם בקרב הציבור הדתי- אין יציאת בחור מהצבא כביאתו לצבא.

אני מדבר כרגע על אותם בחורים שלא טעמו טעם של ישיבה במשך חודשים ושנים. כאחד שמטפל בנוער חרדי נושר באשדוד, פגשתי לא אחת נערים שעובדים מבוקר עד ליל מבלי לחשוב אפילו על צבא. ההרגשה שמישהו אחר יעשה בשבילם את העבודה בצבא איננה מוסרית ואיננה נכונה. שלא לדבר על זה שהעדר המסגרת גורם להם להזיק לעצמם ולסביבתם.

בואו נתחיל בהם, אין שום היגיון שלא נתחיל לעודד את אותם מאות (ואלפי) בחורים להיכנס תחת האלונקה הצבאית אחרי שהשילו מעצמם את האלונקה התורנית.
אך בד בבד אסור לנו להזניח את המסגרות הצבאיות ולהשאיר אותן על מתכונתן, חובה עלינו לפקוח עיניים ולפתוח מסגרות צה"ליות שמותאמות לאורח חיי החרדי שאינו לומד כלל. עצימת העיניים בעניין גורמת לרבים מאלה שהולכים לצבא להיסחף לתוך כור ההיתוך הישראלי הלוהט ולאבד לגמרי את אורח חייהם.

ובאופן כללי, בעוד כמה עשורים, הציבור החרדי יגדל עד שיהיה מוכרח לתפוס עמדות מפתח במדינה, גם בצבא. אם לא נתחיל לשנות את העניין כבר מעכשיו, במהלך הדרך נאבד גם את הלגיטימציה וגם את הנערים שאמורים להתגייס על פי כל דין. אחרי שנשנה ונתאים את הצבא לכל חרדי שלא יכול ללמוד אך רוצה לנהל אורח חרדי אמתי גם בצבא, נראה שהשד לא כזה נורא.

ואם נהיה כנים לרגע, נדמה שגם לציבור החילוני ולראשי הצבא עוד לא נפל האסימון שהשינוי חייב לבוא גם מהצד שלהם. ואולי אין להם באמת שום רצון לשנות את הצבא ולהתאימו לציבור החרדי, ולכן חוששני שניאלץ להיתקע עם המצב הנוכחי עוד שנים רבות.
(ישראל אלדד)