הסטטוס קוו הישן והחדש

מאז קום המדינה מתאפיינים יחסי הדת והמדינה במעלות ומורדות. בלב הסכסוך ניצב לו אותו סטטוס קוו מפורסם. הסטטוס קוו לא נוצר מתוך מחשבה מעמיקה על היכולת לשלב בין מדינה חילונית לבין מחויבות עמוקה לדת, אלא יותר בשיטת החטוף ואכול. כל צד קבע עובדות בשטח, ומשנשמעה השריקה נקבעו עובדות אלו והפכו למציאות שכמעט אינה ברת שינוי.

אולם, הולך ומתקבל הרושם שסופו של אותו סטטוס קוו קרב. החרדים והדתיים ניצלו את עשרות השנים האחרונות כדי לשמר אותו ע"י שימוש בכוחם הפוליטי, אולם כעת כבר כמעט ברור שמשימה זו לא תוכתר בהצלחה לאורך זמן. בין אם תצליח  הממשלה הזו לקעקע אותו כשאיפת חלק ממרכיביה ובין אם לא. בין ע"י קונסטלציה פוליטית אחרת ובין אם בכוחו של בית המשפט העליון. מה שהיה לא יהיה לנצח.

בפנינו שתי אפשרויות. האחת לנסות להגן ככל הניתן על המצב הקיים במחיר הידיעה שהכישלון ולו החד פעמי ביותר עלול להביא לקץ צורת המדינה היהודית, או לחילופין לשאוף להשגת פשרה טובה בין המדינה החילונית לזו הדתית. אין זו מלאכה קלה אך לעניות דעתי, זו הברירה היחידה. יש לתת את הדעת במה אנו יכולים "להתפשר" (כמובן שזאת התורה לא תהא מוחלפת וכו' ואין אנו בעלים על השו"ע אך גם הסטטוס קוו היה פשרה טקטית וכך יעשה גם כאן) ומה הם גבולות הגזרה.

כמו כן, יש לזכור כי בדרך כלל לא תיתכן פשרה בין שתי קצוות מנוגדים כל כך אלא אם שני הצדדים חשים שהם ניצבים "עם הגב אל הקיר". את התחושה הזו בצד הדתי הסברתי לעייל אולם יש לשכנע את הצד השני שגם הוא במצב הזה. אין זה פשוט אך אפשרי לחלוטין. אמנם הם ניצבים כעת עם מסרים קליטים ועם גיבוי תקשורתי ומשפטי אולם גם להם ניתן להסביר את הנזקים העצומים לכלל המדינה במקרה וינצחו ניצחון מוחץ ואני נוטה לחשוב שלפחות רובם יכירו בסופו של דבר ביתרונה של הפשרה על פני השגת כל יעדיהם.

מתוך אלה יהיה ניתן להגיע לסטטוס קוו חדש שמצד אחד יתאים יותר למציאות הרווחת במדינה ומהצד השני יאפשר לצד הדתי להמשיך לנהל את חייו כרצונו ועל פי אמונתו, והחשוב מכל יאפשר לנו להמשיך למרות כל ההבדלים להתנהל כעם אחד!