הטרגדיה של כהנא

בכל הנוגע לענייני דת, הממשלה הזו יכלה להיות דווקא בשורה טובה. לפחות מבחינה ליברלית גרידא.
ממשלה שלא יושבות בה המפלגות החרדיות, יכלה לחתור לדיון מתוך עוצמה פוליטית על נישואין אזרחיים, רגולציה בכשרות ופשרות בנוגע למונופול על הגיור.
כל זה יכול להיעשות מתוך כבוד למורשת ישראל והוגנות כלפי האוכלוסיה הרלוונטית.
יש גם כל כך תוכן הגותי ומשפטי להתבסס עליו. המסמך הידוע ביותר בנוגע לחיי הדת בישראל הוא אמנת גביזון-מדן. לא צריכים להגיע דווקא למתווה הזה. די לקרוא הצעות ייעול שנכתבו במשך שנים ארוכות ע״י רבנים ומשפטנים, כדי להבין שאפשר להקל את החיים האזרחיים מבלי לפגוע בחיי הדת.
מינויו של מיכאל ביטון למשל, לתפקיד שר הדתות, היה בהחלט עונה על הצורך הזה.
מה קבלנו בפועל?
בחור מילטריסט שהתלהמותו אמנותו. אדם שהסנטימנט שמוביל אותו הוא רגשי נחיתות כלפי הציבור החרדי ותפיסתם כקבוצת עסקנים מושחתים שתלטנית.
במקום לרענן את הרבנות הראשית מיחסי הכוחות הש״סיים ולגוון אותה, מעדיף כהנא לריב עם כל מי שאפשר, לחרב מערכות ולכונן ברבנות מערכת שחיתות של מקורבי ימינה.
ומה הכי עצוב? שכהנא משתמש בסנטימנט שקיים במגזר. ישנה נטייה לראות בחרדים גורם מדכא, רק בשל כוחם ברבנות הראשית. כאילו לא היו בחירות והרבנים המכהנים זכו בהן כחוק. מעין ״מה שווה הרבנות אם אנחנו לא שולטים בה״.
גילוי נאות: אני מאד לא מרוצה מהקדנציה הנוכחית ולא עף על הרבנים הראשיים. אבל הנהי כנגדם מוגזם ולא ראוי. מינויים נערכים בחלוקה המעניקה שליש לסרוגים, שליש לספרדים ושליש לאשכנזים. אין טעם לעורר רגשות אפליה שקריים שמטרתם יצירת איבה. זה משרת פוליטיקאים, לא את הציבור.

אני מעריך את הציונות הדתית, את עולם התורה הדתי לאומי ואת היצירה היהודית שתרמו בניה ובנותיה לעולם.
דווקא מתוך הערכה זו אני סבור שאפשר לנהל את הויכוח הפנים אורטודוקסי, וגם את חלוקת התפקידים ומינוי הדיינים והרבנים, בצורה מכבדת יותר מזו שמציע כהנא.
האגו הסרוג אולי מתעורר כשהשר נובח מהפודיום על פינדרוס, אבל כולנו מפסידים. כולנו, כן.

באופן אישי, אני רואה ברבנות הראשית גוף לא נחוץ במיוחד. אבל כשאני קורא את התגובות העוינות כלפי הדאגה של יהדות התורה לרבנות הראשית, אני מבין שמשהו כאן לא תקין. אמנם הדאגה של גפני לרבנות לא אדיאולוגית, אך גם אינה אינטרסנטית וצינית. גפני ועמיתיו החרדים רואים תועלת טכנית ציבורית בקיומה ומכאן הבחירה להאבק עבורה. אפשר להתווכח איתם על הצורך ברבנות. בויכוח הזה כנראה אעמוד כנגדם, אבל בויכוח הזה אהיה ענייני ולא אתייחס לאופי המגזרי של אנשיה.

ובכלל, אם כבר דברנו: למה בכלל המגזר של הרב/הדיין הנבחר אמור לעניין מישהו? רב שסניק מאשקלון שגדל על כדורגל ובני משפחתו מסורתיים, קשור פחות ל״עמישראל״ מרב דתי לאומי שנולד למשפחה חרדלית ומהשמינית הוא לומד ב׳מרכז׳?
האם לבעלי הדין אכפת בכלל מהפרט הביוגרפי הלא חשוב הזה?
פוליטיקת המגזרים שכהנא מקדם תחזיר אותנו שנים אחורה ביחסים בינינו. אל תתנו לזה יד. כן, זה מפתה לחגוג הישגי ברנז׳ה . אבל אל תלכו לשם. זה יפגע בכולנו.