הדגל שלי הוא כחול ולבן? /פרת קדושת השבוע.

יום העצמאות שנת תשס"ב (2002), חל בעיצומו של מבצע 'חומת מגן' שפרץ בעקבות שרשרת פיגועים מאוד קשים שפקדו את מדינת ישראל באותה שנה.
באופן אישי, שבועיים לפני כן, בחול המועד פסח, ניצלתי בעצמי מפיגוע ירי.
הייתי בחור ישיבה צעיר ואני זוכר שבעיצומן של חגיגות יום העצמאות שאלתי את עצמי. האם זה נכון לחגוג יום עצמאות למדינה כאשר אף אחד בארץ לא יכול להלך באופן עצמאי?

ארבע שנים לאחר מכן, יום העצמאות של שנת תשס"ו (וחודשיים לפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה) תחושת הניכור והבגידה מהמדינה שחשתי בעקבות תהליך ההתנתקות, עדיין צרבו בלב.
אך עם השנים, הקרעים התאחו ותחושות האמון במדינה הלכו ונבנו מחדש.
אני זוכר שבחגיגות שבעים שנה למדינה הצלחתי לחגוג בקלות יותר ועם הזמן התחושה והגאווה הלאומית הלכה והשתפרה.
שנה שעברה במהלך נאומו של יו"ר הכנסת דאז יריב לוין, התגלעו בתוכי סדקים חדשים.
יו"ר הכנסת בחר לשאת מילים בשפה הערבית עבור החברה של בני המיעוטים.
לכשעצמו זהו דבר יפה ומבורך, אך במציאות הפוליטית דאשתקד, שבה שני גושי המפה הפוליטית נאלצו להישען על החברה הערבית בשביל להקים קואליציה, ההחלטה לשאת דברים בשפה הערבית נדמתה לי כהחלטתה פופוליסטית ושגויה.
ככל הנראה גם החברה הערבית עצמה לא שעתה לדבריו של הח"כ יריב לוין ומיד לאחר יום העצמאות החלו פרעות תשפ"א ואיתן מבצע "שומר החומות".

השנה היה לי מאוד קשה לחוש שמחה אמיתית ביום העצמאות שעבר עלינו.

ראשית בגלל המצב הפוליטי המורכב והלא הוגן.
היה לי קשה לשמוע את דברי הח"כים, שרים וראש הממשלה, בידיעה שבית הנבחרים המכהן כיום הוא מבוסס על מרמה ושקר.
הרגשתי שאינני יכול לקבל את דבריהם של ראשי העם ואפילו חשתי בושה מול ילדיי עת צפו בנאומיהם של נבחרי הציבור, בעודם מכהנים כראשי מדינה כתוצאה מגניבת דעת קהל, שאלו הם האמורים להוות דוגמא ומופת לדור הבא לטוהר מידות.
הדבר הנוסף שהקשה עליי לחגוג הינו, המצב הביטחוני המעורער בחודשים האחרונים.

לצערי, הפיגוע הנורא שאירע במוצאי יום העצמאות, אימת לי את תחושותיי.

אני חושב שעל מנת להמשיך ולחגוג בשנים הבאות, עלינו לעשות פסק זמן ולהתחיל חשבון נפש נוקב על מה ולמה אנחנו כאן.
עד שאנחנו כחברה וכמדינה לא נבין את הערך של 'מדינת ישראל' והערך של ריבונות העם היהודי בארצו, נמשיך לחוות אירועים קשים נוספים.
עלינו להבין שמדינה לעם היהודי היא לא מקום מפלט או פתרון לעם הנבחר, אלא היא אידאל העומד פני עצמו. אידאל שמהווה אור לגוים ודוגמא ומופת לאומות העולם.
ועד שלא נעמיק בתוכנו את תודעת 'היהודי הגאולתי' ונעקור מתוכנו את תודעת 'היהודי הגלותי', שום דבר לא ישתנה.
לא במערכת המשפט ולא בתקשורת, לא בחינוך ולא במערכת הביטחון.
וכן, עלינו להבין שאנחנו כאן כי יש לנו תפקיד. לתקן עולם. ואם תרצו, אז במלכות שדי.

וכשנבין זאת, גם מאבקים פוליטיים וחברתיים פנימיים, יראו וישמעו אחרת לגמרי!
בהיעדר כל זה, דגל ישראל לא יוכל להמשיך ולהיצבע בצבעי 'כחול לבן' אלא בצבעים אחרים, כפי שניסיתי להמחיש בסרטון המצ"ב.

ודבר אחרון, בשל היותי אדם מאמין, שומר תורה ומצוות, אני יודע שיש לתורה אמירה בכל הנושאים המדיניים, פוליטיים, חברתיים ומוסריים. אז אולי כדאי לנו בכל אופן להטות אוזן ולשמוע מה דעתה בנושאים אלו.
ואל חשש, לא ניצור כאן 'מדינת הלכה' או 'כפיה דתית', אלא רק חברה מתוקנת ומוסרית יותר.