בין עץ לנץ;

שוב ושוב אנו שומעים על מעשי התעללות והזיה מצד מדינת ישראל ושליחיה נגד יהודים שכל חטאם הוא קיום מצוות ישוב הארץ והגנה עצמית פעם זה עונש מגוחך למחבל עם דם על הידיים ופעם זה פינוי אכזרי של יישוב שזה עתה הוקם אי שם על גבעה שוממה פעם זה מרדף פראי וחסר מעצורים אחר חשוד ופעם זה החרמת נשק ומעצר משפיל של אדם שפשוט הגן על חייו וחיי אחרים

ומצד שני גם יהודי שרצונו לישב בשלווה ולהגות בתורה כל חייו ולחנך את משפחתו על ערכי התורה נתקל בקשיים עצומים הן בקיצוץ כספים הן בגזרות שונות ומשונות והן בסתם הפצת שנאה נגדו בכל דרך שהיא

אבל בעוד הסוג השני המשתייך בחלקו לפלג הירושלמי וחלקו לציבור החרדי הכללי מצליח להתמודד יפה יפה עם רדיפת המדינה  הסוג הראשון המכונה חרד״ל (זרם בציבור הדתי לאומי) סופג פעם אחר פעם מכות קשות ואינו מצליח להתמודד מול רדיפת המדינה.

החרדים והחרדלי״ם תמיד הופלו לרעה על ידי מדינת ישראל ובכל זאת החרדים הצליחו לעשות מהלימון לימונדה ואילו החרדלי״ם נאלצו לאכול אף את קליפת הלימון מה ההבדל???

היהדות החרדית מעולם לא הרכינה ראש מול המדינה אדרבא מיום הקמתה של זו חרשו לה החרדים בוז מוחלט עד כדי כך שחלקם חשים גאווה להירדף על ידי המדינה מבחינתם לקבל מכות משוטרים בעת הפגנה זוהי זכות גדולה חברי הכנסת החרדים ושאר אנשי שלטון הממונים מטעם המדינה תפקידם הוא להציל מה שיותר בשביל האזרחים החרדים המוּפלים לרעה מעבר לזה הם אינם רוצים קשר עם המדינה ובטח שאינם מזוהים איתה הם ששים אלי קרב בכל התנגשות בין ערכי התורה למדינה (אמנם יש חרדים המזוהים עם המדינה ומדובר כיום באחוזים גדולים מאד מהציבור החרדי באתי רק לציין את הקו הכללי שהנהיגו החזו״א הרב שך ושאר גדולי ישראל)

לעומת היהדות החרדית הציונות הדתית ראתה את עצמה מאז ומעולם חלק מהרעיון הציוני והמדינה גזירות המדינה וחוקיה (אפילו הבלתי הגיוניים) קיבלו מעמד של דינא דמלכותא (רק להבהיר את העניין בזמן ההתנתקות היו רבנים מהציונות הדתית שסברו שאסור לחיילים לסרב לפקודת ההתנתקות)  משכך מעולם לא ראו החרדלי״ם צורך אמיתי להילחם נגד המדינה אלא בעיקר להפך לרתום את המדינה לערכי התורה דבר שכמובן נוחל כישלון פעם אחר פעם.

אנשי הימין (שברובם נמנים על מגזר החרדי–לאומי של הציונות הדתית) אינם מעיזים לצאת חוצץ נגד המדינה הם מצפים לשינוי בהנהגת המדינה אך אינם נאבקים בה כל רדיפה אותם מצד המדינה מתקבלת בהבנה מוטעית שאם השלטון היה יותר מזוהה איתם ואם ערכי הימין…

אתן דוגמא להבהרת העניין

בחור חרדי נעצר ב״עוון״ עריקות משירות צבאי תוך שעות ספורות מתארגנת הפגנת ענק לשחרורו הכוללת מספר לא מבוטל של משתתפים במהלך ההפגנה נחסמת התנועה בכבישים ראשיים המפגינים מתיישבים על הכביש רוקדים מסתובבים ועושים על הכביש כבשלהם המשטרה חסרת אונים המפגינים אינם נוקטים באלימות כלל הם מפונים על ידי המשטרה וחוזרים לכביש פרשים ומכת״ז מים ובואש לא מרתיעים אותם הם כאן עד שחרורו המיוחל של העציר כך במשך כמה שעות כל יום–יומיים אם המשטרה תנקוט באלימות הם יתבעו את השוטרים האלימים

זהו!

המשטרה הובסה! העציר שוחרר ולחרדים היתה שמחה וששון ויקר

גם אלו שהואשמו בהתפרעות בהפגנה משוחררים לביתם תוך 24 שעות ממעצרם

לעומת זאת פעיל ימין שנעצר ״בעוון״ ישוב הארץ או הגנה על חייו מפורעים ערבים יאלץ לספוג את מלא העונש שיוטל עליו גם אם יפגינו בעדו כמה עשרות אנשים הם לא ישישו להיעצר למענו וברגע שהמשטרה תבקש אם יתפזרו, בוודאי כאשר המשטרה תחליט להשתמש בכח פיזי, לכל היותר הם אח״כ יתארו ברשתות החברתיות את הזוועתיות שבהתנהלות המדינה והמשטרה…

לוּ השכילו פעילי הימין לנקוט במאבק מעודן כאחיהם החרדים היו חוסכים מעצמם צער ועוגמת נפש מרובה

זה הצליח לאתיופים לנכים ולחרדים וזה יצליח גם לפעילי הימין.