את

וְאַתְּ.

אַתְּ צְרִיכָה אֶת הָרֶגַע שֶׁלָּךְ

לִמְצֹא שַׁלְוָה עָמֹק בָּךְ.

וַאֲנִי פּוֹסֵעַ לְצִדֵּךְ אַט אַט

וְלֹא רוֹצֶה שֶׁתָּרוּצִי בִּגְלָלִי. אַתְּ.

 

אֲנִי רַק רוֹצֶה שֶׁתִּנְשְׁמִי רֹגַע

עָמֹק לְתוֹכְךָ חֲיִי אֶת הָרֶגַע,

כִּי אַתְּ הֵבֵאתָ לִי אֶת הָאֵשׁ

אָז לַיְלָה טוֹב אֲנִי לֹא חוֹשֵׁשׁ.

 

כְּמוֹ הַמַּיִם שֶׁהֵם לְלֹא סוֹף

בּוֹאִי נִצְעַד מֵחוֹף לְחוֹף.

בְּשֶׁקֶט וּבָרֶגֶשׁ אֲנַחְנוּ עוֹד נִמְצָא,

אֵין פֹּה סֵפֶר כָּתוּב אוֹ עֵצָה.

 

זוֹ רַק הַדֶּרֶךְ וְהִיא שֶׁלָּנוּ

אִם נְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ הִיא בְּתוֹכֵנוּ

וְאַתְּ… עוֹד תִּפְרְחִי כְּמוֹ בֹּקֶר

אַתְּ עוֹד תִּמְצְאִי בָּנוּ אֶת הַמֵּעֵבֶר.

 

וְאוּלַי נִגַּנְתִּי עַל הַמֵּיתָר הֲלֹא נָכוֹן,

אֲנִי אֲחַכֶּה כִּי יֵשׁ מֵיתָרִים הָמוֹן.

וְאַתְּ… אַתְּ מְנַגֶּנֶת בְּתוֹכִי שִׁירִים חֲדָשִׁים,

אֵלּוּ אוֹתָם לְחָנִים שֶׁחִכּוּ לָצֵאת מֵהַמִּסְתָּרִים.

 

אָז בּוֹאִי נָרִים אֶת הָרֹאשׁ

זֹאת הַהַתְחָלָה, נִשְׂמַח וְלֹא נַחֲשֹׁשׁ.

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ עוֹד רוֹקְדִים,

זֶהוּ סִימָן לִתְחִלַּת הַחַיִּים.

 

אַתְּ.