'אלול' לא שייך רק לאלול

בישיבות, אלול ידוע כזמן של שיפור רוחני ועשיית תשובה. אני מעז להגיד ביקורת, לא על מה שעושים באלול אלא על מה שלא עושים בשאר 11 החודשים.

לחזור בתשובה זה בעצם מתנה לא מסובכת שהיהדות נותנת, למחוק את העבר ולפתוח דף חדש. זו כנראה מערכת החוקים היחידה בעולם שמאפשרת לאדם לקבל מחילה על כל חטא שהוא עשה, לא משנה כמה הוא גרוע, העיקר שעזבת אותו, ולא רק שזה ימחל, זה יחשב שבכלל לא נפלת. אם אדם עשה משהו לא טוב, איך זה יחשב שהוא לא עשה את זה? אבל זה מה שמיוחד ויוצא דופן במצוה הזאת של חזרה בתשובה. זה דורש רק להצטער על מה שהיה, להתוודות ולהשתפר מכאן והלאה. בענייני בין אדם לחבירו צריך גם לבקש סליחה מהשני.

אבל בישיבות, כל הדיבור על המתנה הזאת מתחיל ונגמר באלול. בשאר השנה יש שיחות וועדים מהצוות הרוחני, ויש סדר מוסר (מי שנכנס…). העיסוק בהם הוא על שיפור רוחני, שלא פחות חשוב. אבל לא מדברים על הרעיון שאפשר גם כל יום למחוק מה שהיה ולפתוח דף חדש. בחור יוצא מהישיבה עם הידיעה שההזדמנויות האלה זה משהו ששיך לחודש בשנה, בשאר הזמן שיתמודד.

לא פלא שכשבאמת מגיע אלול זה נתפס כדבר מאיים: איך אפשר לתקן שנה שלמה? מאיפה מתחילים? קשה פתאום גם ללחוץ על כפתור ולעבור למוד של תיקון ושינוי דרך.

עשרת ימי תשובה הם רק תקופה מיוחדת לחזור בתשובה ובהם היא מתקבלת ביתר קלות. אבל היהדות אומרת שכל יום הוא הזדמנות לפתיחת דף, ואם לא אז אפשר גם פעם בשבוע, או פעם בחודש. זה דורש ממש מעט זמן, רבע מסדר מוסר.

בחור, או מבוגר, שגם במשך השנה מנסה לתקן את היום או השבוע או החודש שעבר ומשפר את עצמו, ירויח לא רק שנה נקיה יותר. גם האלול, שעליו לפחות כן מדברים בישיבות, יהיה אחרת.

קודם כל יהיה קל יותר באלול לעשות תשובה, כי אדם כבר יהיה מתורגל מכל השנה איך עושים את זה. אמרנו: חרטה, וידוי והשתפרות. בחור גם לא יצטרך להתמודד עם המועקה איך מתקנים שנה שלמה, כי הוא מתקן את עצמו כבר כל השנה. הוא לא מחכה שהחובות יגדלו ופעם בשנה שואל את עצמו מאיפה לשלם אותם, הוא משלם בעודם קטנים וקלים יותר.

גם השאלה שחוזרת כל שנה, מה שווה לקבל על עצמי באלול להשתפר כשאני יודע שאחרי זה אני יחזור לסורי, גם זה פחות מבאס. כי בחור לא צריך לקבל על עצמו עכשיו לא ליפול כל השנה, אלא כל יום או מתי שהוא בוחר, הוא מקבל להיות בסדר עד מחר או עד שבוע הבא/חודש הבא.

חוץ מזה שהעיסוק בלעשות תשובה מדי יום או שבוע או חודש משאיר את האדם במודעות של טיפול בעצמו. ככה שגם אם הוא לא ישתפר מזה -שזה לא סביר – יש סיכוי שהמודעות התמידית הזאת לפחות תשמור את הבחור מלהידרדר יותר.

וכמובן ש'אלול' בישיבה ישאר אלול, עם העליה המיוחדת שלו וההכנה לימים נוראים.

הגישה הזאת כתובה בספרים והיא לא המצאה, ואפשר רק לשאול למה בישיבות תחמו את כל נושא התשובה בחודש אחד ומתעלמים משאר הזמן. רבי ישראל סלנטר דיבר הרבה על תשובה באלול, ובעקבותיו הישיבות. אבל הוא לא אמר כלום נגד שאר השנה.