חבּוּרֶה בנויה מתוכן גולשים.
גם אתם מעוניינים לכתוב ולהשפיע?
הצטרפו והעלו עכשיו את התוכן שלכם
אהבה! ושלא יהיה מאוחר מידי…
תשעת הימים המתקרבים, קוראים לנו לעשות חשבון נפש על מצוות שבין אדם לחברו בצעירותי, לצערי פספסתי. ועד היום אני מנסה לתקן. לכתבה המלאה:
"אסף, מה אתה עושה בשנה הבאה?"
"מה איכפת לך"? הוא ענה לי. לקח את הצלחת והסכו"ם שלו וקם מהשולחן שבחדר האוכל.
"פשש… אסף פגוע ממני" חשבתי לעצמי בלעג, "אבל זה כולה אסף!" ניחמתי את עצמי בנחמת טיפשים.
השנה היתה תשס"ג. 2003 למניינם. חודש תמוז. שבוע לפני י"ז בתמוז.
אסף סלם באותה תקופה כבר לא למד בישיבה, אבל באותם ימים בא לבקר אותנו.
אסף היה חבר מה'שיעור'.
כלומר – השכבה בישיבת ההסדר שבה למדנו.
הכרנו בתחילת 'שיעור' א', התגייסנו יחד לחטיבת הנח"ל ושירתנו יחד בשירות הצבאי.
אחד הבחורים מהמחלקה שלנו בצבא, החליט להעצים את הביטחון העצמי שלו על ידי שהוא היה נוהג להדביק כינויי גנאי לבחורים אחרים, לכנות אותם בשמות ולהסית ולגרום לכל המחלקה לבוז לאותו קורבן.
את אסף הוא כינה בכינוי 'תפוח'.
יותר נכון 'סלם התפוח'.
ועל מנת שהבדיחה תהיה עסיסית על חשבונו של אסף, הוא גם מצא שיר מהתוכנית 'רחוב סומסום' שבו הוא הדביק את כינוי הגנאי לאסף, כך שהעלבון יהיה גם נעים לאוזן ויהווה כחלק מהמורל המחלקתי.
עבדכם הנאמן והטיפש הצטרף לחגיגה.
לצערי, אולי יותר מידי.
לצערי קצת מעבר.
כי לפני הצבא דווקא הייתי חבר טוב של אסף.
אבל את כינויי הגנאי לאסף, לצערי הרב, המשכתי גם לאחר שירותנו הצבאי.
אסף היה פגוע ממני!
"אבל זה כולה אסף" בזתי לו בטיפשותי באותו הבוקר שבחדר האוכל.
לאחר שבוע מאותו בוקר, יומיים לפני י"ז בתמוז, בשעת אחר צהריים נעימה, קיבלתי שיחת טלפון מדניאל. חבר מה'שיעור'.
"אתה שומע אביחי, אסף ואני הלכנו לים…
אסף התרחק ל'עשות טבילה'… הוא נסחף במערבולת…
ניסיתי למשות אותו מהמים…הוא מוגדר כרגע במוות קליני!"
עוד באותו הערב, נקבע מותו של אסף.
אסף הלך לעולמו בעיצומה של טהרה בגיל 23 בלבד!
אסף הותיר אחריו זוג הורים זקנים וחולים ואח צעיר ממנו.
מעבר לטרגדיה הנוראית שפקדה אותנו, טרגדיה אישית פקדה אותי!
"אסף פגוע ממני ואין לי ממי לבקש סליחה".
בהתייעצות עם ראש הישיבה, בעת האזכרה של תום השבעה, אספתי עשרה אנשים וביקשתי מעל קברו הטרי מחילה.
"אבל ממי תבקש סליחה? ממישהו שמת?"
עברו להן השנים והתחלתי את מסע הפרנסה שלי בהצגות יחיד.
בהצגה של חודש אלול הצגתי את סיפורו של שלמה כהן – בחור שהחיים לא היטיבו עימו ופגע קשה באימו היחידנית.
הטרגדיה שבסיפור היא, ששלמה לא הספיק לבקש מאימו מחילה, כי היא נפטרה טרם הספיק.
"וממי תבקש סליחה? ממישהו שמת?"
במהלך השנים בעודי מציג את הסיפור על שלמה, מפעם לפעם מחלחלת בי ההבנה.
אני מספר את הסיפור עליי!
עליי ועל אסף ז"ל היקר.
מאז, כל הצגה "שאדע שסלחת" שאני מציג, אני מקדיש אותה לעילוי נשמתו.
כך, אולי אצליח לתקן גם משהו בנשמתי.
וגם הכתבה הזו מוקדשת לעילוי נשמתו של אסף סלם.
או כפי שהוא מכונה בין חברי הישיבה –
"אסף איש טהור".
מקווה שנלמד להעריך ולאהוב אחד את השני. כך שכשנגיע לימי הסליחות נהיה נקיים וראויים יותר.
אביחי.
חבּוּרֶה מספקת פלטפורמה לכותבי תוכן ואינה אחראית על איכות ואמינות התוכן ובכלל. לדיווח על טעות או הפרת זכויות ולכל דיווח על התוכן לחץ כאן. ייתכן שהתמונות בכתבה יהיו כפופות לזכויות יוצרים
מעניין כמו תמיד
תודה רבה 😊🙏
מרגש מאוד
תודה רבה!
איזו עוצמה, מוכשר
תודה רבה רבה
שמע ישראלללללל אני לא מסוגלת לצפות עד הסוף! זה מזכיר לי את אחי שעבר חרדות ועשינו לו אישפוז בכפיה כי רצינו לעזור לו !! אני כולי רועדת כך בדיוק הוא התנהג!! פחד מהצל של עצמו!!!!!
בטוחה שכיום בליבו הוא מודה לנו אחרי שכאב וכעס עלינו.
אני מתקשרת אליו עכשיו להתעניין בשלומו. בה היום הוא עובד לוקח כדורים ומתפקד רגיל. אין ספק שמשקעים וחוויות ילדות משפיעות.
ואוו! תודה רבה על השיתוף הזה.
שתדעו רק ברכה! רק נחת! רק בריאות!!!
אני בוכה איתך מהתרגשות ! כמה כנות טוב לב יושרה ואמת יש בך!!!! כמה דוגמא אישית זה לימוד ושיעור לחיים כן למדתי מלאא ובעז"ה שהקב"ה יתן לי את הכוחות לעשות שינוי
בזכותך
תודה רבה רבה.
בע"ה שנתחזק כולנו באהבת חינם. ובכלל…
רק טוב!!
ואוו. מצמרר
תודה!