דיכאון והפרעה דו קוטבית לפי הפסיכולוגיה

עמיחי לוי יועץ זוגי ומטפל רגשי בארגון הידברות . יו"ר " זוגיות " מכון לאבחון וטיפול זוגי / רגשי .
פגישת יעוץ ומתן מענה בכל שאלה , בפרטים המצורפים בתגובה הראשונה .

 

הפרעות במצב רוח

אפשר להניח כמעט בוודאות, כי בתקופות מסוימות בחייכם הייתם מתארים את עצמכם כמדוכאים מאוד או כמאושרים במידה שלא תיאמן. ואולם, יש
בני אדם שהקיצוניות במצב רוחם פוגעת באורח החיים הנורמלי שלהם.הפרעה במצב הרוח היא ליקוי רגשי, דוגמת הפרעת דיכאון או דיכאון ומאניה
לסירוגין. חוקרים מעריכים, כי %20.8 מכלל הבוגרים לוקים בהפרעה במצב רוח .

נציג להלן שתי קטגוריות עיקריות: הפרעת דיכאון
קשה והפרעה דו־קוטבית.

הפרעת דיכאון קשה

נהוג לאפיין את הדיכאון כ"הצטננות השכיחה של הפסיכופתולוגיה", מאחר שהוא כה שכיח ומאחר שכמעט כל אדם חווה יסודות כלשהם מתוך ההפרעה
השלמה בזמן כלשהו בחייו. כל אחד, בשלב מסוים בחייו, חווה אֵבֶל בעקבות אבדן של אדם אהוב או חש צער או דאגה כשלא עלה בידו לממש מטרה
נכספת. רגשות עצב אלה הם רק אחד הסימנים שבני אדם הלוקים בהפרעת דיכאון קשה חווים.

לפניכם תיאור אדם הנאבק בביצוע מטלות יום־יום שגרתיות בעודו שרוי בדיכאון עמוק:
נראה כי נדרש מאמץ עליון לעשות דברים פשוטים. אני זוכר שפרצתי בבכי כיוון שגמרתי את שארית הסבון שהייתה במקלחת. בכיתי כי אחד המקשים
במחשב שלי נתקע לשנייה. הכל עלה לי בייסורים קשים וכך, למשל, הרעיון להרים את שפופרת הטלפון נראתה לי כמו הנפת משקולת של 200 קילוגרם.
העובדה שהיה עלי לגרוב לא רק גרב אחד אלא שניים ואחר־כך שתי נעליים הציפה אותי במידה כזו שרציתי לחזור ולהיכנס למיטה .תיאור זה ממחיש היטב כמה מן התוצאות של הפרעת דיכאון קשה.

בני אדם שאובחנו כלוקים בדיכאון נבדלים זה מזה בחומרת הסימפטומים ובמשכם. רבים נאבקים בדיכאון קליני במשך שבועות ספורים בלבד בשלב מסוים בחייהם, ואילו אחרים חווים אירועי דיכאון או דיכאון נמשך במשך שנים. הערכות של שכיחות ההפרעות במצב הרוח מעלות, כי כ־%21 מכלל הנשים ו־%13 מכלל הגברים סובלים מדיכאון בשלב מסוים בחייהם.

דיכאון גובה מחיר גבוה מן הלוקים בו, מבני משפחותיהם ומן החברה. מחקר שנערך בחסות ארגון הבריאות העולמי העריך את אבדן שנות החיים הבריאות שאפשר לייחס למחלות גופניות ונפשיות . בניתוח זה נמצאה הפרעת הדיכאון במקום השני אחרי מחלות לב במונחי המעמסה שהיא מטילה על חיי בני אדם ברחבי כל העולם. בארצות־הברית,

דיכאון הוא הסיבה העיקרית לאשפוז בבתי־חולים למחלות נפש.ואולם, מומחים סבורים, כי יש עדיין רבים שסובלים מדיכאון ואינם זוכים לאבחון מדויק, וכי רבים אינם זוכים לקבל טיפול מתאים. המחקר הלאומי לתחלואה כפולה מצא, כי %37.4
בלבד מכלל הלוקים בהפרעה ביקשו טיפול בשנה הראשונה לאחר שעברו אירוע של דיכאון . למעשה, משך הזמן החציוני שבני אדם חיכו בין ההתנסות בדיכאון לבין חיפוש אחר טיפול היה 8 שנים!

הפרעה דו־קוטבית

הפרעה דו־קוטבית מאופיינת בתקופות של דיכאון חריף המתחלפות באפיזודות מאניות. אדם החווה אפיזודה מאנית מרגיש, לרוב, התעלות והתרוממות רוח בלתי רגילות ומתנהג בהתאם. ואולם, לעתים מצב הרוח השולט הוא רגזנות, ולאו דווקא התעלות, בייחוד אם הפרט חש התנגדות כלשהי. באפיזודה מאנית,
תחושת הערך העצמי של הפרט מנופחת", לעתים קרובות, או שהוא מאמין,אמונה המנותקת מן המציאות, כי ניחן ביכולות ובכוחות מיוחדים. הצורך
שלו בשינה יורד באופן ניכר והוא עשוי להפריז בעבודה, בפעילות חברתית או בפעילויות מהנות אחרות בהיותו נתון במצב רוח מאני, אדם מציג אופטימיות נעדרת בסיס, נוטל סיכונים מיותרים, מוכן להבטיח כל דבר ועשוי לתת הכול לאחרים.

לפניכם עדות אישית:דיכאון מאני משמעו לקנות תריסר בקבוקי קטשופ ואת כל שמונת בקבוקי
הנוזל לניקוי חלונות שבמלאי, בסופרמרקט שברחוב ברודווי בשעה 4 לפנות בוקר; לטוס מציריך לאיי בהאמה וחזרה לציריך בתוך שלושה ימים, כדי
לאזן בין מזג אוויר חם לקר ולחזור לניו יורק עם דולר בשטרות של 100 דולר בנעליים בדרך חזרה מטוקיו… מדובר בהתפרצויות פתאומיות של
שיגעון, ברגעים של מחשבות שווא, באושר עילאי ובבחירות לא רציונליות ומסוכנות, שמטרתן להגביר את ההנאה ואת ההתרגשות ולהבטיח תחושה
של שליטה.

כשהמאניה מתחילה להתפוגג, על האדם להתמודד עם הנזקים והמצבים הלא נעימים שיצר בעת ההשתוללות. יוצא אפוא שלאחר אפיזודות מאניה מגיעות כמעט תמיד תקופות של דיכאון עמוק.
משך ההפרעות במצב הרוח בהפרעה דו־קוטבית ושכיחותן שונים מאדם לאדם.יש החווים תקופות ארוכות של תפקוד נורמלי, המופרעות על־ידי אפיזודות קצרות של מאניה או דיכאון. אחוז קטן של חסרי מזל עובר מאפיזודות מאניה ישירות לדיכאון קליני, וחוזר חלילה, במחזורים אין־סופיים שהם הרסניים בעבורם, בעבור משפחותיהם, חבריהם ועמיתיהם לעבודה. במצב מאני הם מסוגלים להמר על חסכונותיהם או להעניק מתנות יקרות ערך לזרים, מעשים שלאחר מכן, בשלב הדיכאוני, מוסיפים לרגשות האשמה. הפרעה דו־קוטבית
נדירה יותר מהפרעת דיכאון קשה כ־%3.9 מכלל הבוגרים חוו  זאת . 

סיבות להפרעות במצב הרוח

אילו גורמים מעורבים בהתפתחות ההפרעות במצב הרוח ? נדון בשאלה זו מנקודת מבטן של הגישות: הביולוגית, הפסיכודינמית, ההתנהגותית והקוגניטיבית.שימו לב, כי בשל שכיחותה, הפרעת דיכאון קשה נחקרה יותר מאשר ההפרעה הדו־קוטבית. סקירתנו תשקף הבדלים אלה במחקר.

הגישה הביולוגית

מחקרים אחדים מספקים רמזים לתרומתה של הביולוגיה להפרעות במצב הרוח.לדוגמה, יכולתן של תרופות שונות להקל את הסימפטומים של מאניה ודיכאון מעידה, כי מצבים שונים במוח מונחים בבסיס שני הקצוות הקיצוניים של הפרעה דו־קוטבית. מחקרים מלמדים, כי ירידה ברמות הסרטונין והנורפינפרין,שני מוליכים כימיים במוח, מתקשרת לדיכאון; עלייה ברמת נוירוטרנסמיטורים אלה מתקשרת למאניה. עם זאת, המנגנונים הביוכימיים המדויקים של הפרעות במצב הרוח טרם נתגלו ,

חוקרים התחילו להשתמש בטכניקות של הדמיה מוחית בניסיון להבין את הסיבות להפרעות במצב הרוח ואת תוצאותיהן . לדוגמה, חוקרים השתמשו ב־fMRI כדי להדגים שמוחם של בני אדם הלוקים בהפרעה דו־קוטבית מגיב בצורה שונה כשהם שרויים בדיכאון לעומת מצבים מאניים . המחקר נערך על  36 אנשים שיש להם הפרעה דו־קוטבית. בזמן המחקר, 11 היו במצב רוח מרומם, 10 במצב רוח דיכאוני ו־15 היו במצב רגשי מאוזן. כל המשתתפים ביצעו אותה מטלה קוגניטיבית מנו את שמות הצבעים שבהן מודפסות מילים תוך כדי סריקת fMRI.  בסריקה ראו, כי רמת פעילותם של אזורים מסוימים בקליפת המוח הייתה תלויה בשלב של ההפרעה הדו־קוטבית שבו נמצא כל משתתף.

תרומתה של הביולוגיה לאטיולוגיה של ההפרעות במצב הרוח קיבלה תימוכין מראיות, שלפיהן דרגת ההפרעות במצב הרוח מושפעת מגורמים גנטיים .ממחקרי תאומים עולה, כי אם אחד מן התאומים הזהים לוקה בהפרעה במצב הרוח, הסיכוי שאחיו ילקה בהפרעה מגיע ל־%67. הנתון לגבי אחים שאינם חולקים מטען גנטי זהה הוא %20 בלבד . 

להלן נראה כיצד יכולות שלוש הגישות הפסיכולוגיות העיקריות להוסיף על הבנת הסיבה להפרעות במצב הרוח.

הגישה הפסיכודינמית

לפי הגישה הפסיכודינמית, קונפליקטים בלתי מודעים ורגשות עוינות, שמקורם בשנות הילדות המוקדמות, נתפסים כמי שממלאים תפקיד מרכזי בהתפתחות
הדיכאון. פרויד נדהם מעצמת הביקורת העצמית ורגשות האשמה שהפגינו אנשים דיכאוניים. הוא האמין, כי מקור התוכחה העצמית הזו הוא כעס אשר
כּוּון במקורו כלפי מישהו אחר והופנה אחר־כך פנימה נגד העצמי.

על־פיו, הכעס התקשר ליחסים אינטנסיביים ותלותיים מאוד בילדות, דוגמת יחסי הורה־ילד, שבהם לא סופקו צרכיו של האדם וציפיותיו. אבדנים בבגרות, ממשיים או סמליים, מפעילים מחדש רגשות עוינות המכוונים כעת נגד האני של האדם עצמו ויוצרים תוכחה עצמית, שהיא אחד מסימני ההיכר של דיכאון.

הגישה ההתנהגותית

הגישה ההתנהגותית אינה מחפשת את שורשי הדיכאון בלא־מודע אלא מתמקדת בהשפעת כמות החיזוקים החיוביים והעונשים שאדם מקבל . לפי גישה זו, תחושות דיכאון נוצרות מכיוון שהפרט אינו
מקבל די חיזוקים מן הסביבה וחווה עונשים רבים בעקבות אבדן או שינויים מרכזיים אחרים בחייו. בלי חיזוקים חיוביים די הצורך, אדם מתחיל להרגיש
עצב ומתכנס בעצמו. מצב זה של עצב מקבל, בתחילה, חיזוק באמצעות תשומת לב מוגברת ואהדה, שאנשים מגלים כלפי האדם . ואולם, חברים אשר תמכו בתחילה מתעייפים, לרוב, ממצבי הרוח ומן העמדות השליליות של האדם הדיכאוני ומתחילים להתרחק ממנו. תגובה זו מחסלת מקור נוסף לחיזוק חיובי והאדם שוקע עמוק יותר בתוך הדיכאון. כמו כן עולה מן המחקר, כי אנשים בדיכאון נוטים להפחית מערכו של משוב חיובי ולהפריז בערכו של משוב שלילי .

הגישה הקוגניטיבית

במרכז הגישה הקוגניטיבית לדיכאון בולטות שתי תיאוריות. על־פי התיאוריה הראשונה, מערכים קוגניטיביים שליליים דפוסים של מערכי" תפיסת
העולם גורמים לבני אדם לתפוס באופן שלילי אירועים בחייהם, אשר לגביהם הם חשים אחריות.על־פי התיאוריה השנייה, מודל סגנון ההסבר, דיכאון נובע מן האמונה שלפיה לאדם יש מעט שליטה, אם בכלל, על אירועים מרכזיים בחייו. כל אחד משני מודלים אלה מסביר היבטים של חוויית הדיכאון.

להלן נראה כיצד.ארון בק  מבכירי החוקרים של הדיכאון, פיתח את התיאוריה של מערכים קוגניטיביים. בק טען, כי לבני אדם דיכאוניים יש שלושה סוגים של קוגניציות שליליות, שקרא להם בשם השילוש הקוגניטיבי של הדיכאון: דעה שלילית על עצמם, דעה שלילית על התנסויותיהם בהווה ודעה שלילית על העתיד. בני אדם דיכאוניים נוטים לתפוס את עצמם כבלתי כשירים או לקויים בדרך כלשהי, ונוטים לפרש התנסויות בהווה באופן שלילי,ולהאמין כי העתיד ימשיך לזמן להם סבל וקשיים. דפוס חשיבה שלילי זה מעיב על כל חוויותיהם ויוצר את הסימפטומים האופייניים האחרים של דיכאון.אין סיכוי רב כי לאדם המצפה תמיד לתוצאה שלילית תהיה מוטיבציה להגשים מטרה כלשהי, והוא מידרדר לשיתוק הרצון, אחד המאפיינים הבולטים בדיכאון.

חלוץ גישת סגנון ההסבר היה מרטין זליגמן  לפי גישה זו, בני אדם מאמינים, בצדק או שלא בצדק, כי אינם מסוגלים לשלוט בתוצאות עתידיות החשובות להם. התיאוריה של זליגמן צמחה מתוך מחקר, שהדגים סימפטומים דמויי־דיכאון בכלבים ואחר־כך במינים אחרים. זליגמן ומאייר  חשפו כלבים למכות חשמל כואבות ובלתי נמנעות: לא הייתה כל חשיבות לדברים
שעשו הכלבים, לא הייתה להם כל דרך להתחמק ממכות החשמל. הכלבים פיתחו מה שזליגמן ומאייר כינו בשם חוסר אונים נרכש.

בחוסר אונים נרכש מבחינים בשלושה סוגי חֶסֶר: חסר מוטיבציוני הכלבים היו אטיים בתחילתן
של פעולות מוכרות; חסר רגשי הם נראו נוקשים, חסרי חיים, מפוחדים ומוטרדים; חסר קוגניטיבי הם הפגינו יכולת למידה דלה במצבים חדשים. גם כשהיו במצב שבו היו יכולים, למעשה, להימנע ממכות החשמל, הם לא למדו לעשות זאת .

זליגמן האמין, כי גם אנשים דיכאוניים שרויים במצב של חוסר אונים נרכש. הם מצפים שכל דבר שיעשו יהיה חסר משמעות . עם זאת, הופעתו של מצב כזה תלויה, במידה רבה, באופן שבו מפרשים בני אדם את האירועים בחייהם.

 קיימים שלושה ממדים של סגנון הסבר: פנימי־חיצוני, כללי־ספציפי ויציב־לא יציב. נניח שקיבלתם עתה ציון נמוך במבחן . אתם מייחסים את התוצאה השלילית במבחן לגורם פנימי אני טיפש" וזה מעציב אתכם,
במקום לייחס אותו לגורם חיצוני המבחן היה ממש קשה" המעורר בכם רוגז. יכולתם לבחור תכונה פנימית יציבה פחות מרמת המשכל, כדי לנמק את
הביצוע שלכם הייתי עייף באותו היום". במקום לייחס את הביצוע שלכם לגורם פנימי יציב שיש לו השפעה כוללת ומרחיקת לכת ,טיפשות , הייתם
יכולים אפילו להגביל את הנמקתכם למבחן עצמו או לקורס הספציפי הזה  אני לא טוב בקורס הזה " .

לפי תיאוריית סגנון ההסבר, אדם המייחס
כישלון לסיבות פנימיות, יציבות וכלליות מוּעד לדיכאון. ניבוי זה חזר ואוּשש במחקרים
מרגע שמתחילים לחוות את מצבי הרוח המתקשרים להפרעת דיכאון קשה,תהליכים קוגניטיביים רגילים מקשים על הלוקים בהפרעה להימלט ממצבי
רוח אלה.

לבני אדם יש נטייה לעשות עיבוד תואם מצב
רוח: הם נעשים רגישים לעיבוד מידע ולשליפתו באורח התואם את מצב רוחם הנוכחי. מחקרים הדגימו את השפעתו של עיבוד תואם מצב רוח על אנשים הלוקים בדיכאון.

קבוצת חוקרים זימנה 26 משתתפים שסבלו באותה העת מדיכאון: 19 שהחלימו מדיכאון וקבוצת ביקורת של 29 משתתפים בלא היסטוריה של דיכאון . בריאיון מובנה ניסו המשתתפים לדווח על האירועים המשמחים ביותר והמעציבים ביותר בחייהם. המראיינים הקצו למשתתפים את כל הזמן שנדרש להם כדי להעלות זיכרונות אלה.הראיונות צולמו במצלמת וידיאו. לפי השערת עיבוד תואם מצב הרוח, בני אדם השרויים בדיכאון יתקשו במיוחד לשחזר אירועים משמחים.

עוזרי מחקר, שלא ידעו מה מידת הדיכאון של כל משתתף כלומר, בדיכאון,
בהחלמה או בקבוצת ביקורת, צפו בסרטי הווידיאו כדי להעריך כמה מאמץ השקיעו המרואיינים על מנת לשלוף זיכרונות משמחים ועצובים , משתתפים אשר היו בדיכאון בעת עריכת המחקר התקשו מאוד לשלוף זיכרונות משמחים. ניתוחים נוספים הראו,כי הזיכרונות השמחים ששלפו המשתתפים שהיו בדיכאון היו בעלי התוכן הספציפי המועט ביותר.
ממחקר זה אנו לומדים, כי אנשים הלוקים בהפרעת דיכאון קשה מתקשים בזכירת אירוע משמח בחייהם. אפשר להבין מדוע הטיית זיכרון זו מסייעת
לתחושה שלפיה הדיכאון הוא בלתי נמנע.

. נציג עתה בקצרה שני היבטים חשובים נוספים בחקר
הדיכאון: ההבדל הניכר בשכיחות דיכאון בקרב גברים ונשים, והקשר בין דיכאון להתאבדות.

הבדלי מגדר בדיכאון

אחת השאלות המרכזיות בחקר הדיכאון היא מדוע נשים לוקות בדיכאון פי שניים מן הגבר . הערכות על שכיחותן של הפרעות במצב הרוח מגלות, כי כ־%21 מכלל הנשים וכ־%13 מכלל הגברים סובלים מהפרעת דיכאון קשה בשלב כלשהו בחייהם . אחד הגורמים התורמים להבדל זה הוא, למרבה הצער, ברור למדי: בממוצע, נשים חוות יותר אירועים שליליים וגורמי עקה בחייהן מאשר גברים .

לדוגמה, לעומת גברים, הסבירות שנשים יחוו התעללות גופנית או מינית גדולה יותר וגדול יותר הסיכוי שלהן לחיות בעוני, בהיותן המטפלות העיקריות בילדים ובהורים זקנים. יוצא אפוא כי חיי נשים מספקים יותר סוגי התנסויות, היוצרות את התשתית לדיכאון חמור.

הבדלי מגדר נוספים מסבירים מדוע יש לנשים סיכוי ללקות בדיכאון, בהינתן התשתית לכך, כפי שכבר ציינו. לדוגמה, קיימת סבירות גבוהה יותר שנשים
יהיו בעלות סגנון הסבר מסוג פנימי־כללי־יציב. גורמים קוגניטיביים נוספים ממלאים תפקיד. מחקר שערכה סוזן נולן־הוֹקסמה  מצביע על סגנונות התגובה של גברים ושל נשים מרגע שמצב הרוח השלילי מתחיל. על־פי מחקרה, כאשר נשים חוות עצב הן
נוטות לחשוב על הסיבות האפשריות לתחושותיהן ועל השלכותיהן. לעומתן,גברים מנסים לסלק את תחושות הדיכאון, באופן פעיל, באמצעות התמקדות
בנושא אחר או באמצעות עיסוק בפעילות גופנית, המסיחה את הדעת ממצב רוח זה. על־פי מודל זה, הסגנון המהורהר של חיטוט עצמי, האופייני לנשים,
ונטייתן להתמקד באופן אובססיבי בבעיותיהן, מגבירים את פגיעותן ואת סיכוייהן לדיכאון.

לפי הגישה הקוגניטיבית, העיסוק במצבי הרוח השליליים שלנו עלול להגביר את המחשבות על אירועים שליליים, אשר בסופו של דבר
מגביר את איכותם ו/או את עצמתם של רגשות שליליים. גברים השקועים בחיטוט עצמי נמצאים גם הם בסכנה ללקות בדיכאון. ההבדל במגדר מופיע
כיוון שיותר נשים עסוקות בחיטוט עצמי .

יש קשר בין הבדלי מגדר בניסיון החיים לבין הבדלי מגדר בסגנון הקוגניטיבי.חוקרים מאמינים, כי נשים עשויות, למשל, להסביר אירועים שליליים בצורות
שונות מן האופן שבו גברים מסבירים, מכיוון שעליהן להסביר יותר אירועים. נניח שקורים לכם אירועים גרועים בתדירות גבוהה. האם לא תתחילו לייחס את האירועים האלה לעצמכם ולאו דווקא לעולם? דפוס כללי זה מלמד, כי הבדלי המגדר בדיכאון יימשכו כל עוד יימשכו ההבדלים בחוויות ובניסיון החיים של גברים ונשים.

התאבדות

הרצון לשרוד ולהצליח נשבר לרסיסים ונרמס… מגיע רגע שבו כל הדברים מפסיקים לנצוץ, כשאבדו קרני התקווה" . משפט עצוב זה, שכתב צעיר אובדני, משקף את התוצאה הקיצונית ביותר של כל הפרעה פסיכולוגית התאבדות. אף־על־פי שמרבית האנשים הדיכאוניים אינם מתאבדים, מחקרים מלמדים כי מקרי התאבדות רבים נעשים על־ידי באופן רשמי כהתאבדות בכלל האוכלוסייה בארצות־הברית מגיע ל־30,000; מי שסובלים מדיכאון . מספר מקרי המוות המצוינים מכיוון שמקרי התאבדות רבים מיוחסים לתאונות או לסיבות אחרות, השיעור האמיתי, כנראה, גבוה מזה.

מאחר שדיכאון נפוץ יותר בקרב נשים, אין תֵּמַה
כי מספר ניסיונות ההתאבדות של נשים גבוה פי שלושה מזה של גברים; עם זאת, ניסיונות הגברים מסתיימים לעתים קרובות יותר במוות. מקורו של הבדל באמצעים קטלניים פחות, דוגמת גלולות שינה זה בעובדה, שלפיה גברים משתמשים יותר ברובים ואילו נשים משתמשות בגלולות שינה .

אחת הבעיות החברתיות המדאיגות ביותר בעשרות השנים האחרונות היא העלייה במספר מקרי ההתאבדות בקרב בני נוער. אף־על־פי שהתאבדות
נמצאת במקום האחד־עשר ברשימת סיבות המוות העיקריות של בני כל הגילים בארצות־הברית, היא הסיבה השלישית בשכיחותה בקרב צעירים בני
15-24. על כל התאבדות המסתיימת במוות, יש כ־20-8 ניסיונות התאבדות. כדי להעריך את הסכנה שיש בהתאבדויות של צעירים, סקר צוות חוקרים 128 מחקרים, שכללו כ־500,000 בני אדם בגיל 12-20. במדגם רחב זה, %29.9 מן המתבגרים חשבו על התאבדות בשלב כלשהו בחייהם ו־%9.7 ביצעו ניסיון התאבדות בפועל. הסבירות כי מתבגרות
ינסו להתאבד הייתה כפולה מן הסבירות שבנים יעשו זאת.

התאבדות של בני נוער איננה פעולה אימפולסיבית הנעשית מתוך דחף רגעי אלא, לרוב, השלב הסופי של תקופה המלוּוה בסערת רגשות פנימית ובמצוקה
נראית לעין. מרבית קרבנות ההתאבדות הצעירים שוחחו עם אנשים אחרים על כוונותיהם או העלו אותן על הכתב. מסיבה זו יש להתייחס תמיד ברצינות
לדיבורים על התאבדות . בדומה למבוגרים, גם בני
נוער נוטים לבצע ניסיון התאבדות כשהם שרויים בדיכאון .

רגשות של חוסר תקווה ובידוד וכן תפיסה־עצמית שלילית מתקשרים גם הם לסכנת ההתאבדות . יתרה מזו, הסכנה שצעירים וצעירות לסביות והומוסקסואלים יתאבדו גדולה יותר מן הסכנה
האורבת למתבגרים אחרים . שיעורי התאבדות גבוהים
אלה משקפים, בלא ספק, את היעדרה היחסי של תמיכה חברתית בנטייה להומוסקסואליות. התאבדות היא תגובה קיצונית המתרחשת, בייחוד, כאשר
מתבגרים חשים שאין להם למי לפנות כדי לקבל עזרה. גילויי רגישות לסימנים של כוונות אבדניות ורצון להתערב חיוניים להצלת חיי צעירים ומבוגרים כאחד, שאינם מוצאים מוצא לבעיותיהם אלא בהרס עצמי מוחלט.