ישראל כבר לא מפחדת להתנגד לממשל האמריקאי!

החל משנות ה-60 מדינת ישראל וארה"ב קשרו את גורלן זו בזו. ככל שהשנים התקדמו, למרות העליות והמורדות במעלה הדרך, הקשרים רק הלכו והתהדקו. ארה"ב השקיעה ומשקיעה מיליארדי דולרים כדי לסייע לישראל ולא נמנעת להתעמת עם מדינות בעולם כדי להגן עלינו.

על פניו, אין דבר טוב מזה, מי לא רוצה להיות חבר ונאהב על ידי המעצמה הגדולה בעולם? הכל טוב ויפה – עד שמגיעים החיכוכים וחילוקי הדעות, בפרט כשהם נובעים משיקולים אישיים ופוליטיים.

אמריקה איננה פראיירית ואין לה עניין לשפוך כסף לריק, לכספים העצומים שהיא משקיעה בארץ יש כמה מטרות, אחת המטרות העיקריות היא לתקוע יתד במזרח התיכון, כשמדינת ישראל היא האמצעי הנוח והקל להגיע מבחינתה אל היעד.

כשארה"ב נותנת לישראל מיליארדי דולרים בכל שנה, מובן מאליו שהיא תרצה לשלוט בנעשה בארץ הקודש. ברור לה שהיא לא תחליט על הדברים הקטנים אך על הדברים הגדולים היא בהחלט תדרוש להיות במרכז ההחלטות, ובצדק מבחינתה.

המלחמה הנוכחית היא אירוע עצום שאמריקה מרגישה מחויבת לקבל החלטות ולדרוש מישראל לפעול לפי דרישותיה והחלטותיה. וכשלא מקשיבים ל"דוד סם", הדוד שחיבק מתחיל ללחוץ בחיבוק הדוב.

עוד בטרם הכניסה הקרקעית לעזה, ארה"ב החלה לקרר את ההתלהבות הציונית כשמיהרה לשגר מסרים וגנרלים שיסבירו לישראל שאין לה סיכוי להביס את הנאצי החמאסי. למזלנו ראש המממשלה וראשי צה"ל לא התייחסו  לדברים ואף רצו להוכיח לאמריקאים עד כמה הם טועים.

כשבמדינת הכוכבים ראו שהדרישה הראשונית שלהם העלתה חרס, גמלה בלבם ההחלטה למזער נזקים ולהיות מעורבים בכל חלק בתמרון הקרקעי.
מתחילת התמרון, אמריקה לא הפסיקה להערים קשיים על המלחמה ועל הלוחמים והדרישות לא פסקו לרגע.

ארה"ב דרשה – להחליף את השותפים בממשלה, לא לפנות אזרחים מבתיהם, להחזיר את האינטרנט שצה"ל השבית, להכניס כמויות עצומות של אוכל ותרופות לעזה, לא להרוג "חפים מפשע" כמעט בכל מחיר, ועוד שלל דרישות שהזיקו לא אחת למלחמה.

לחלק מהדרישות ישראל נאלצה להסכים, אך פעמים רבות ישראל עמדה על רגליה האחוריות וסירבה לדרישות שלהבנתה סיכנו את התמרון הקרקעי ואת הלוחמים. באמריקה לא אהבו את זה ובפרט לא את ראש הממשלה שהתחמק מהם באלגנטיות ביביסטית.

בתחילה, הנשיא האמריקאי החליט לעשות "ברוגז", אך כשזה לא הועיל החלו התדרוכים המושחזים כנגד ראש ממשלת ישראל. הכתבים המהוללים תודרכו להבהיר לכולם שארה"ב פועלת להדחת ראש הממשלה הישראלי, כשגם כינויי גנאי לא נחסכו. וכמובן שלא שכחו את נשק יום הדין – איום בהכרה במדינה פלסטינית לרוצחינו המתועבים!

בבית הלבן לא מסתירים את האיבה לנתניהו, וכשמוסיפים לזה את הבחירות הקרבות בארה"ב אין שום סיבה שהדרישות והגערות יפסקו. אמריקה מצידה רותחת ובצדק, היא לא מסוגלת להבין איך יכול להיות שאחרי כל ההשקעה בישראל, לא שועים לדרישותיה, יהיו אשר יהיו.

אך למזלנו במלחמה הנוכחית צה"ל וראש הממשלה די מתואמים ומבהירים לכולם שאסור למצמץ מול חמאס.
 
אמריקה לא תפסיק ללחוץ, הספינים לא יעצרו, הכתבים בארץ ומחוצה לה יוסיפו להריע בשופריהם, אך למדינת ישראל אסור להיכנע לדרישות האמריקאיות, למרות הקושי העצום.

השבוע ראינו את הסממן החזק ביותר להתנגדות הישראלית. ממשלת ישראל יצאה בריש גלי כנגד הממשל האמריקאי והודיעה שהיא מתנגדת לניסיון האמריקאי לכפות עליה הקמת מדינה פלסטינית חד צדדית.

ובמילים אחרות ממשלת ישראל הבהירה לאחותה הגדולה: עם כל האהבה, בסופו של דבר, ישראל צריכה לדאוג אך ורק לאינטרסים שלה, גם במחיר של חיכוך רגעי עם מעצמה עולמית.

ובנתיים כולנו נמתין שבשנה הקרובה הממשל האמריקאי הנוכחי יחלוף ויוחלף.