הכישלון העזתי

בסוף השבוע האחרון לא הייתה עין אחת של יהודי שלא הזילה דמעה על התצפיתניות שנחטפו באכזריות לעזה ושבו לחיק משפחותיהן, אחרי 477 ימים קשים. גם המתנגדים הגדולים לעסקה עם חמאס, ובכללם אני, לא יכלו לעמוד בפרץ ההתרגשות שאחז בתושבי ישראל מול חזרת השבויות.

אך אחרי שמנגבים את הדמעות ומתפוגגת ההתרגשות, וכשרואים את החגיגות והמופעים שארגוני הטרור מכל גווני הקשת ארגנו בעזה על הישגיהם בעסקה, הלב מתפוצץ מכעס על ההבנה שאנו נמצאים קרוב מאוד לנקודה שעמדנו בה טרום המלחמה.

אין ספק, רחובות עזה והחורבות שנשארו מהם, יזכירו לעזתים הארורים עשרות שנים קדימה את הפעילות האינטנסיבית של צהל. אך כאן טמונה ותקועה הקונספציה וחוסר ההבנה הישראלית הבסיסית בהלך הרוח של ארגוני הטרור.

לאורך השנים, ובמקומות שבגץ לא הפריע, במערכת הביטחון הרגילו אותנו שמחבל שעושה פיגוע מקבל עונש שירתיע את הצופים הפלסטינים הרס ביתו. במבחן התוצאה הרס בתי המחבלים לא הזיז ולא הרתיע כמלוא נימה את המחבל הפוטנציאלי.

במלחמה הנוכחית בעזה הרס הבתים אמנם השתדרג והתעצם, אך החשיבה והקונספציה הצהלית העקומה נותרה תקועה מאחור. ניסיון העבר מוכיח בבירור: בתים הרוסים אינם מרתיעים את ארגוני טרור, וזעקות השבר של המיעוט העזתי שמעז לקטר על הרס הבתים פוגשות את איומיי הרצח של הטרוריסטים ששולטים בעזה.

ממשלת ישראל וצהל לא השכילו להבין שארגוני טרור לא מתרגשים מהרס רחובות, בוודאי שלא מהרס זמני, שיבנה בקרוב במימון עצום של קטאר וגרורותיה הרצחניות.

גם אחרי ההרס, ארגוני הטרור העזתים מרגישים מנצחים. מבחינתם, עצם העובדה שהם יכולים להכריז על ניצחון זהו ניצחון בפני עצמו, וכל עוד הם ממשיכים את דרך הגיהאד זהו הישג עצום.

מאחורי מופעי הפירוטכניקה העזתיים ישנה דרך טרוריסטית שאומרת אנחנו עדיין כאן וזהו ניצחוננו!

•

מלבד השרידות, ארגון טרור נבנה בעיקר מאהדה ומהרצון להצטרף לדרך הגיהאד שהוא מוביל, וכשרואים את האזרחים התמימים העזתים שנסחפים בטירוף אחרי החמאס ושותפיו, ניתן להבין בבירור שמדינת ישראל כשלה כישלון עצום במיטוט הטרור העזתי.

אלפי כלי הנשק ומכוניות הפאר החדשות שהוצגו לראווה במופעי החמאס בעסקה, מחדדים את ההבנה שצהל כשל כישלון חרוץ בניהול המלחמה.

שיטת הנקזים שמיינו והפרידו בין המחבלים לאזרחי עזה הטרוריסטים, הוכחו כטעות אחת גדולה כשהחטופות ששבו מעזה סיפרו שהועברו לא אחת דרך הנקזים המשוכללים של צהל מבלי שעין ישראלית תבחין בהם.

גם שיטת הפשיטות הצהליות שהכריחו את החיילים לתמרן שוב ושוב באותם המקומות הוכחו כמקיזי דמים קדושים, ללא תועלת אמתית.

כשהאויב רואה את כל הטעויות האסטרטגיות הללו, וכשהוא מבין שיש כאן צבא עצום שמתנהל שוב ושוב בשיטות לא מוצלחות, רוחו מתחזקת. אלפי משאיות הסיוע שיכנסו ויכניסו לעזה עוד ועוד כלי נשק, יוסיפו למורל ולכוח העזתי.

כעת לכולם כבר ברור, ישראל השקיעה את מירב כוחותיה ותוכניותיה בהרס החומר העזתי, אך לא הצליחה כלל לשבור את הרוח העזתית.

בהנחה שהלחימה תשוב לעזה אחרי הפסקת האש, חיילינו יפגשו טרוריסטים עם כלי נשק רבים אך בעיקר עם מורל חזק ועם אמונה שהם יכולים לנצח את האויב הציוני, ששוגה פעם אחר פעם.

מפחיד לחשוב על המחיר שזה יגבה מכוחותינו.

אזרחי ישראל חייבים לדרוש ממנהיגיהם שעד לחידוש המלחמה הקבינט הביטחוני וראש הממשלה יחליפו את ראשי צהל שכשלו כישלון עצום בריסוק רוח הקרב של ארגוני הטרור, וימנו במקומם מפקדים שידעו להצעיד את החיילים לניצחון אמתי ומוחלט, שיהדהד לכל העולם כולו.