רגע לפני החזרה למירון, הפרמאדיקים משחזרים את הרגעים הקשים

שנה אחרי ורגע לפני שהם חוזרים למירון, תשעה מהפראמדיקים והחובשים של מד"א משחזרים את הרגעים הקשים באסון ומשתפים בתחושותיהם

הראשון הוא פראמדיק מד"א וסטודנט לרפואה עומרי גורגה (28) ממושב כפר חיטים "שלושה ימים לפני ההילולה קיבלתי את תפקיד להיות האחראי על אוטובוס הטיפול נמרץ של מד"א במירון. אני מכיר היטב את ההר, אני שם מאז שאני ילד. קצת אחרי חצות קיבלתי דיווח על פראמדיק שמטפל וזקוק לסיוע ויחד עם החובשים שהיו איתי התחלנו להתקדם אליו וממש שניות לאחר מכן הועבר דיווח ברשת הקשר שיש אירוע חריג. בתוך ההמולה שהייתה ההילולה המשיכה, המוסיקה לא הפסיקה לנגן וראיתי סביבי פצועים מחוסרי הכרה שמבצעים עליהם החייאות ודיווחתי בקשר על אירוע רב נפגעים. אני ממשיך לסרוק ורואה גופה ועוד גופה ועוד גופה וזה לא נגמר. אני מדווח בקשר על המספרים שרק עולים ולא מאמין למה שעיניי רואות" שחזר עומרי "האסון במירון החזיר אותי לשירות הצבאי שלי. המראות היו קשים וההחלטות בשטח שנדרשתי אליהן חוזרים אלי שוב ושוב. תקופה קצרה אחרי האסון התקבלתי ללימודי רפואה בפולין אבל ידעתי שלא משנה מה קורה, אני מגיע לאבטחה הרפואית גם השנה. אני תמיד זוכר את מירון כאירוע שמח ומקרב לבבות והאסון מהשנה שעברה מאפיל על הזיכרון הזה. חשוב לי לחזור להר בנסיבות משמחות ושבע"ה כולם יהנו ויחזרו הביתה בשלום."

גם רחלי דנחי, (32) מבני ברק, חובשת ונהגת אמבולנס חרדית מתנדבת במד"א הייתה שם, והגיע גם שנה שעברה כבכל שנה לאבטח רפואית את הילולת מירון נזכרת: "בכל שנה, ממש ביום אחרי ההילולה במירון אני מתחילה כבר את הספירה אחורה להילולה הבאה, זה אירוע מאוד מרגש עבורי. האסון משנה שעברה הוא אירוע שלעולם לא אשכח, הרעש והצרחות בהתחלה ולאחר מכן השקט המצמרר ומחריש האוזניים. מצד אחד הייתי כולי בטיפול הרפואי ובמקביל דאגתי לבני המשפחה שלי שהתפללו באירוע ולקח הרבה זמן עד שקיבלתי עדכון שהם בריאים ושלמים, אלו היו רגעי חרדה גדולים מאוד. אני סופרת את השעות עד להילולה השנה ומקווה שבע"ה הכל יעבור בשלום. אני צריכה לעשות תיקון לנפש."

פראמדיק מד"א כפיר עייש (37) תושב חצור הגלילית, שמגיע במשך 22 שנים, מאז שהיה מתנדב נוער במד"א לאבטח רפואית את הילולת מירון היה זה שקבע את מותם של 39 מההורגים באסון: "אני עולה השנה להר בתחושות מעורבות וקשות מאוד. כל שנה, מאז שאני זוכר את האבטחה במירון, הצוות מכין את עצמו נפשית ורפואית לאסון פוטנציאלי, כדי להתכונן לגרוע מכל. בשנה שעברה האסון זה לצערי קרה. יחד עם הרופא של מד"א עברנו אחד אחד וקבענו את מותם של הרוגי האסון, 2 דברים קשים מאוד נחרטו לי עמוק בזיכרון, הפנים היפות של הנער עם הגשר בשיניים והטלפון שהיה בכיס של אחד מההרוגים שצלצל, ראיתי שכתוב על המסך 'אשתי היקרה' ידעתי שהיא דואגת לו ורק מקווה לקבל בשורה טובה והבנתי שבעוד כמה רגעים החיים שלה ישתנו ולעולם לא יהיו אותו הדבר."

ישראל גודלבסקי (45), יו"ר מתנדבי מד"א-הצלה פתח תקווה פעל בשנה שעברה בעת אסון מירון בחפ"ק הלאומי של מד"א כאשר התקבל דיווח ראשוני על פצועים: "שלחנו מיד את הצוותים לשטח וקיבלנו בקשר עוד ועוד דיווחים על נפגעים. פתאום, במבט על – הבנתי שאנחנו בתוך אירוע רב נפגעים, אסון של ממש" שחזר "במשך 25 שנות התנדבותי במגן דוד אדום ובמקביל לעבודתי בחברה קדישא לא נתקלתי באירוע כזה של כל כך הרבה אנשים שנהרגו בדקה אחת. לאחר רגע של שמחה וריקודים הייתה דממת מוות. עבורי, האסון לא הסתיים בהר, הוא המשיך גם בבית העלמין סגולה שם אני פועל כאחראי מטעם החברה קדישא וקיימנו 4 מהלוויות. מאז האסון במירון בכל פעם שאני מגיע לשם הזיכרונות עולים, כל נקודה מזכירה פרטים מהאירוע הקשה. לא היה לי ספק שהשנה אהיה שם שוב. התחושה היא שונה אחרי כל השינויים הבטיחותיים שבוצעו במקום. אין ספק שהסכנה קטנה יותר ואנחנו מקווים ומתפללים שבע"ה הכל יעבור בשלום."

פראמדיק מד"א מימון גבאי (40) תושב שלומי טיפל בילד שנפצע באורח קשה באסון: "האירוע במירון טלטל אותי באופן משמעותי. אני נמצא בקשר קבוע עם שני ילדים שנפצעו קשה באסון ושניהם עדיין מאושפזים בבית חולים אלי"ן בירושלים – אחד מהם הוא בנו של רופא היחידה שלי במילואים. לפני האסון, כמעט בכל יום חמישי ושישי עליתי להר מירון ומאז האירוע אני מבקר במקום הרבה פחות. מה שהיה לי קשה זה שזה אירוע של קדושה שהפך לאירוע קשה מאד. בתור אחד שהיה בפיגועים קשים אני חושב שחשוב שאחזור לזירה, שנה אחרי כדי לעבור חוויה מתקנת.