תולדות- אחים אנחנו?

הסוגיות החינוכיות בפרשת תולדות מעלות שאלות חשובות על דרכי ההורים בחינוך ילדיהם. התורה מתארת את אהבת יצחק לעשיו, "איש יודע ציד", לעומת אהבת רבקה ליעקב, "איש תם יושב אוהלים".

גישות חינוכיות שונות:

יצחק מאמין בכוח האהבה והאמון לשנות את דרכו של עשיו. הוא נוקט בגישה מכילה ומקרבת מתוך תקווה לעצב את עתידו לטובה. לעומתו, רבקה רואה בעשיו אדם בלתי ניתן לתיקון, בהתאם לנבואה שקיבלה, ולכן ממקדת את מאמציה ביעקב, שעתיד להוביל את ההבטחה האלוהית.

 

השלכות חינוכיות:

רש"י מציין שכאשר "גדלו הנערים" והתגלה אופיים, התגלעו חילוקי דעות בין יצחק ורבקה. יצחק ביקש להעצים את עשיו באמצעות ברכה, אך תוכניתו לא צלחה. הרש"ר הירש מעלה את האפשרות שגישת חינוך משותפת ואחידה, המבוססת על הבנת עולמו הפנימי של עשיו, הייתה עשויה לשנות את גורלו..

 

פרשנים רבים עוסקים ביחסי רבקה לעשיו. מה הוביל לשקרים לכאורה שקיבלו הכשר ע"י סיבות ופרשנויות כאלו ואחרות . גישה שונה של פרשנות  מעניינת העלתה  לדף הפייסבוק שלה בשנת 2020 היוצרת רויטל  ויטלזון יעקבס כך כתבה: :

" זה לא שהיא אהבה את יעקב יותר.

היא יודעת שזה מה שכל החברות שלה חשבו.

האמת? המון שנים זה גם מה שהיא חשבה.

צריך להודות. לא מרגישים אותו דבר כלפי כל ילדים.

על אחת כמה וכמה בתאומים.

האחד כזה רגוע ומרצה. ילד טוב ופיקח.

כולם אהבו אותו. הגננות, המורים, הגיסות, הסבתות.

והשני, פרא. יצר. רץ, קופץ, שובר, מכה, מרעיש.

כל היום הייתה צריכה להתנצל בשמו. הוא גרם לה להרגיש כישלון.

היה שלב שהיא הרגישה שמזמינים אותם פחות בגללו.

למה אתה לא יכול להיות כמו אחיך. בוא תראה לי מה למדת.

והילד זז באי שקט לא מפסיק לפזול לעבר החלון והדלת. מחכה לרגע הגואל, שאבא יגיד איזה משהו מעליב וישחרר אותו. החוצה.

אל המקום בלי הגבולות, שם הוא יכול להיות הוא.

באותן השנים האחד הוציא ממנה רוך, השני הוציא ממנה קושי.

וההבדל הזה, הוציא ממנה אשמה.

הייתה שוכבת במיטה ולא עוצמת עין. אולי הם ככה בגללה.

בהתחלה גם היא חשבה שהיא אוהבת את יעקב יותר.

אבל כשגדלו, היא הבינה. שהיא אוהבת את שניהם.

אותו דבר, באמת.

פשוט עשו, נגע בה בנקודות שלה שהיא כל כך הרבה שנים ניסתה לכבות.

ביצר, בתאווה, בחשק. בלטרוף את החיים.

כל כך הרבה זמן הייתה עסוקה בלרסן את עצמה, להתאים את עצמה למקום חדש ולמנהגים החדשים. לרצות, להרגיש הנבחרת הראויה. וכשהייתה רואה את עשיו, היה יוצא ממנה, כל התסכול והכעס גם על החיים שלה.

רק אחרי כמה שנים היא הבינה, שבעצם היא הייתה רואה אותו ואת הרוח החופשייה שלו ונזכרה בעצמה.

שגם היא תמיד מסתכלת אל החלון,

גם היא כל כך הרבה פעמים רוצה להיות לא במקום שבו היא נמצאת.

מתי כבתה האש שלה. החיות. ולמה בעצם?

ואז הגיע רגע הברכה, והאיש שלה, שהוא של איש של חוק ושל סדר.

הוא החליט. יש בכור ויש שני.

אבל גם היא החליטה. השני יקבל את הברכה.

הלב שלה דפק והיא ידעה שכולם יכעסו עליה.

היא ידעה שהם לא יסלחו לה. לא האיש שלה ולא הראשון ולא השני.

ועד היום כולם חושבים שהיא עשתה את זה בשביל יעקב.

אבל באמת היא עשתה את זה בשביל עשו.

הוא לא היה עומד בזה. באחריות, במחויבות. בחוקים ובסדר.

הוא היה אומלל.

עד היום לא מבינים,

שזה לא שהיא גנבה לו את הבכורה,

היא פשוט נתנה לו את האפשרות להמשיך להיות הוא, במתנה."

 

                               המסר לדורנו העולה מהפרשה:

 גם ובמידה וקיימת העדפה של בן אחד לאחר הן מבינת אהבה כנה והן מבחינת מחויבות קיימת כמחנכים והורים, עלינו לחתור להיכרות מעמיקה עם ילדינו, לזהות את כוחותיהם ואת ייחודם, ולהתאים להם חינוך אישי ותומך. שיתוף פעולה בין המחנכים ושמירה על תקווה ואמונה בכוחו של הילד להשתנות הם היסודות לחינוך מוצלח ולעיצוב אישיותו.