שידוכים : "גם עלי חשבו שאני פרענק"

בחודש האחרון התעסקתי באיזה שידוך, נהייתי שדכן לעת מצוא, זה לא השידוך הראשון שאני עושה בחיים, עשיתי כבר שמונה, , עם השלמת השידוך הזה אני מתקרב למניין שידוכים, בעיני עולם השידוכים, דומה לעולם המכירות, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל יש כאן, התאמת מוצר/בן זוג, יש כאן שימת דגש על היתרונות של המוצר/בן הזוג, תאום ציפיות בן הצדדים, דיון מאוד מעמיק בנושא התשלום, כמה כל צד נותן, בשידוך אתה כשדכן משמש כסוג של פושר, דוחף את העגלה כלפי מעלה, לעבר המטרה, לעבר סגירת העסקה, סגירת השידוך.

לפני כשנה, נתתי הרצאה בסיום קורס שדכניות, השתתפו בהרצאה כארבעים נשים צדקניות, הרוצות לעסוק במקצוע השדכנות, רק השאלה שניקרה במוחם כל הקורס, איך הן מקבלות את הדמי שדכנות בסוף השידוך, ולהרגיש שהכסף מגיע להן, והן לא צריכות להרגיש כעניות בפתח, שדוחפים להם מעטפה, ועל מה שיש בתוכה צריך לומר סוג של תודה, הסברתי להן מה שהסברתי, לא כאן המקום לפרט, אבל דבר אחד ברור, שדכן שעושה מלאכתו נאמנה, צריך לדאוג שלשידוך תהיה התאמה מלאה, ולא רק מעצם היותם זכר ונקבה, הוא, השדכן, מחובתו לטפל בכל השלבים, מאלף ועד ת, אמור להיות אכפת לו שיבנה בית בישראל, ולא רק שהוא יוכל לקנות עוד בית, כך כל הצדדים ירגישו מטופלים, וישלמו לו בכיף.

הנקודה שאני רוצה לכתוב עליה, זה לא איך עושים שידוך, או איך נוטלים דמי שדכנות באלגנטיות מעושה, אלא אני רוצה לציין פסוק מחומש בראשית פרשת ויחי, "כי באפם הרגו איש" [מ"ט,ו'], לפעמים די במשיכת חוטם אחת כדי להרוג איש, לפסול מועמד למשרה, לתפקיד, הקלות הבלתי נסבלת של הזזת החוטם היא נוראית, אנשים לא חושבים מה לומר ואיך להגיד, כמו שיש מצווה לומר, יש גם מצווה לא לומר.

נכון, שמחובתם של ההורים לעשות את מקסימום הבירורים, בכדי למנוע תקלות בעתיד, למצוא התאמה בין הצדדים, בעיות גנטיות, מידות באופי ובגוף, יחוס, כסף, הכול צריך להיעשות בצורה מבוקרת של השואל והנשאל, החוקר והנחקר, לפעמים המשטרה מנהלת חקירה "סמויה" אבל כל העולם יודע, אפילו החשוד משתף פעולה עם המשטרה, ומודה שהחקירה עליו סמויה, אנשים מגיעים לבניין ששם מתגורר החתן/הכלה, ושואלים שכן שכן "מי עושה אצלם את הקניות לשבת, האבא או האימא, ומי סוחב את הקניות למעלית, האם הם משתמשים בשרות משלוחים, תגיד הם מקבלים הרבה דואר, לאיזה עיתון הם מנויים, נו באמת, זו חקירה סמויה, זה רלבנטי לעתידם המזהיר של הזוג. אנשים איבדו פרופורציה בבירורים, הרי עצם הבירור אצל מכר, קרוב, הוא מתלבט מה עליו לומר ומה עליו לא לומר, סוג של שאלה מכשילה, העונה עונה כהבנתו, ולפעמים נכשל בלשונו שלא באשמתו.

אבל, נוכחתי לדעת, שישנם נשמות טובות, חלקם מאינטרס, חלקם מטיפשות, והכי שעצבנו אותי, זה אלו שפעלו מרוע עם טיפשות, שזה אומר, לומר דברים שלא היו ולא נבראו, אחד מהידענים התקשר לאחד הצדדים עם סקופ, מידע סודי, ולחש לתוך השפופרת, שאימא של אחד מהצדדים היא מבית ספרדי, השם ישמור, עמלתי קשות להכחיש מידע חיוני זה, אני רוצה לדעת ולהבין, איך אתה ישן בלילה מלכלך קטן שלי, איך אתה לא נירדם, כשאתה ישן על דם רעיך, אני יכול לומר בברור, שאין אדם שאין לו שעה, אין אדם שאין לו איזה תיק קטן, שאפשר לנפח אותו, ולהוציא דברים מהקשרם, אין משפחה שלא מרוחה לה חמאה על הראש, אז אתה, מלכלך קטן שלי, קטן אמונה, אתה מנסה להפריע לבורא עולם, שמשעת בריאת העולם, הוא, האדון ברוך הוא, מזווג זיווגים, מה חשבת, שבינך או ביתך, כשיגיעו לפרקם לא תקבל מידה כנגד מידה.

בקשתי ותחינתי לכל קורא שורות אלה, כל השנה בכלל, ובימים אלה בפרט, שהינם ימי ספירת העומר, המגיפה הנוראה הכתה בעשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, שלא נהגו כבוד אחד בשני, עדיף שכולנו נרבה באהבת חינם, במקום בשנאת חינם, ראוי הוא, שכל אחד מאיתנו יחשוב טוב, על הדמעות הרבות שהורידה אותה אם "ספרדייה" על שנחשדה על מוצאה המזרחי ח"ו, בגלל הוצאת לשון הרע מיותרת, ביודעה שסבא וסבתא נהרגו על קידוש השם באוושויץ, כדאי הוא, שלפני שכל אחד המחייג בכדי לומר לשון הרע מיותר, שירעדו לו הידיים, ושיזכור לומר לעצמו שלשון הרע לא מדבר אליו, ואלי, אשרי ואשרי חלקי שזכיתי להתעסק בשידוכים, השידוך שהתעסקתי בו החודש נסגר בשעה טובה, לשמחת ההורים, הזוג, והמשפחות המכובדות, ולמגינת ליבם של הנשמות הטובות, הקב"ה עשה את השידוך הראשון בהיסטוריה, בכך ששידך בין אדם הראשון לחווה, אומר החוזה מלובלין, כל העוסק בשידוכים זוכה לבנים תלמידי חכמים, ונדבק בדרכיו של הקב"ה, ורואה פירות בעולם הזה, ובעולם הבא.