מרתק: 'מגילת י"ט כסלו' שפרסם הרבי מלובביץ' לקריאה

לקראת חג הגאולה י"ט כסלו 'ראש השנה לחסידות' ולתועלת הרבים, מפרסם אתר 'לחלוחית גאולתית' את 'מגילת י"ט כסלו' שהוציא לאור הרבי מלך המשיח בשנת תשי"ב במטרה 'לחדש ולחזק את המנהג הטוב לספר אודות מהלך המאורע של המאסר והגאולה' והורה כי 'בעת ההתוועדות, יקראו חוברת זו ויבואו לשמוע אותה, ובתור בעל הקריאה יבחרו אדם חשוב בשפת חלקות' • לקריאת המגילה

•••

לקראת חג הגאולה י"ט כסלו 'ראש השנה לחסידות' ולתועלת הרבים, מפרסם אתר 'לחלוחית גאולתית' את 'מגילת י"ט כסלו' שהוציא לאור הרבי מלך המשיח בשנת תשי"ב. מהדורה זו עברה המגילה הגהה מדוקדקת על פי צילומי הגהותיו של הרבי על ה'מגילה', והוכנסו תיקונים רבים שמשום מה הושמטו במהדורת תשי"ב.

יש לציין שמאז שנת תשי"ב לא חזרה ונדפסה המגילה במתכונתה המליאה, והורגש בחסרונה על מנת לקיים את ההוראה שהובאה בתחילת המגילה: 'בעת ההתוועדות, יקראו חוברת זו ויבואו לשמוע אותה. ובתור בעל הקריאה יבחרו אדם חשוב בשפת חלקות, ואשר טרם יקראה ברבים יעבור עליה בינו לבין עצמו, כדי שיוכל אחר כך לקרותה בשפה ברורה ובלשון צחה'.

••
ברוך השם

ליום חג הגאולה י"ט כסלו הבא עלינו לטובה, אנו מעתיקים ללשון הקודש, מגילת י"ט כסלו עם איזה הוספות ושינוים. החוברת – באידית – נדפסה בפעם הראשונה בשנת חצר״ת באטבוצק, פוילין, ובפעם שניה בשנת תש"ב בברוקלין, נ.י. בארצות הברית.

המערכת

ידוע ומפורסם מנהג חסידי חב״ד, אשר בכל התועדות י״ט כסלו, כשמתאספים יחד לחוג את חג החגים יום גאולת רבינו הגדול, מנהיג ישראל ומחולל שיטת חב״ד, הנודע בשם: אדמו"ר הזקן, הרב מליאדי בעל ה'שולחן ערוך' וה'תניא', מספרים אדות מהלך המאורע של המאסר והגאולה[1].

בעת האחרונה הנה, מסיבות לסיבות שונות, נפסק מנהג טוב זה בהרבה מקומות. וכדי לחדש ולחזק אותו מדפיסים אנו בחוברת הנוכחית פרשת י"ט כסלו באופן קיצורי. והיא ליקוט משיחותיו וסיפוריו של כ״ק אדמו"ר רבי יוסף יצחק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מליובאוויטש ובשעתו הוגה על ידו.

כדי לפרסם נס הגאולה נכון להודיע מקודם ברבים, אשר ביום חג הגאולה י״ט כסלו הבא עלינו לטובה, בעת ההתוועדות, יקראו חוברת זו ויבואו לשמוע אותה. ובתור בעל הקריאה יבחרו אדם חשוב בשפת חלקות, ואשר טרם יקראה ברבים יעבור עליה בינו לבין עצמו, כדי שיוכל אח״כ לקרותה בשפה ברורה ובלשון צחה.

מפרסמים אנו גם כן בזה מכתב כ״ק אדמו״ר (מהוריי"צ) זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מליובאוויטש שנשלח בשעתו – בשנת תרצ״ז – לכללות אנ"ש חסידי חב"ד לחג הגאולה י"ט כסלו.

מערכת 'אוצר החסידים'

••

חג הגאולה יו"ד טי"ת כסלו.

י״ט כסלו הוא יום חג הגאולה של אדמו״ר הראשון מחסידי חב״ד. ביום הזה – בשנת ה'תקנ"ט – נגאל ממאסרו הקשה בעיר בירת רוסיא, היא פטרבורג, שנאסר בשביל יסדו והפצתו את תורת החסידות. היום הזה – י״ט בכסלו – הוא יום משתה ושמחה לחלק גדול מישראל בכל מרחבי תבל. יום טוב הוא לחסידי חב״ד בכל העולם[2].

י״ט בכסלו הוא גם כן יום ההילולא[3] של אדמו״ר, הרבי הגדול של תורת החסידות הכללית, הרב ר' דובער ממעזריטש – הנודע בשם, המגיד ממעזריטש – (תלמידו המובהק של מורנו הבעל שם טוב נשמתו עדן) שנסתלק ביום י״ט כסלו שנת תקל״ג.

•••

כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבנו הגאון הצדיק ר' שניאור זלמן, מייסד ומחולל שיטת חסידות חב"ד נודע ומפורסם בתוככי בני ישראל בכמה שמות: בעל ה'שולחן ערוך', בעל ה'תניא', הרב מליאדי, המגיד מליאזנע, ובין חסידי חב״ד בשם: אדמו״ר הזקן.

אדמו"ר הזקן נולד ביום ח"י אלול בשנת תק"ה בסביבות עיר ליאזני, עיירה קטנה ברוסיא הלבנה, הסמוכה לעיר וויטבסק שהשתייכה אז למדינת פולין. זקני החסידים היו מספרים, ששמעו מפי הזקנים שבדורם, שהיו אצל מורנו הבעל שם טוב נשמתו עדן, אשר בעת שאדמו״ר הזקן היה נער בן שלוש שנים אמר פעם הבעל שם טוב לתלמידיו, כי נשמה גדולה ירדה לעולמנו, שמו 'שניאור' – שני אור – שני אורות, הוא יאיר בתורת הנגלה ובתורת הנסתר[4].

עד היותו לבן עשר – אחד עשרה שנה למד אצל לומדים גדולים מפורסמים ובאחרונה אצל הגאון ר' ישכר דוב מקאבילניק, הנודע בשם 'המגיד מליובאוויטש'. בהיותו בן י״ב שנה הודיע הגאון ר' ישכר דוב לאבי אדמו״ר הזקן – ר' ברוך – אשר בנו העילוי אינו זקוק עוד למלמדים, ואשר הוא – ר' ישכר דוב – אינו יכול עוד ללמוד עמו.

כשהגיע לעונת הבר מצוה הכתירו אותו בשם: 'החכם המופלא תנא ופליג', וגדולי הגאונים שבסביבת מחנו שיבחו אותו למאוד. ושנים רבות לומד הוא בשקידה עצומה למאוד. בהיותו בן ח"י שנה גמיר לכולא תלמודא עם כל נושאי כליהם ספרי הראשונים והאחרונים לא הניח דבר גדול וכו'. ובשנת תקל"ז חזר על כל ה'תלמוד' עם כל הראשונים והאחרונים בפעם הששה עשר בעמידה[5] כל זה נוסף על התמדתו הנפלאה בלימוד נסתר דאורייתא, עריכת ה'שולחן ערוך' שלו, עסקנותו הציבורית, נסיעותיו המרובות וכו' וכו'.

•••

בעת ההיא נתפשט בעולם שמע הרב המגיד ממעזריטש, עיירה קטנה בפלך וואהלין. אדמו״ר הזקן, בהיותו כבר גדול בתורה חשקה נפשו לחקור אחרי דרכי עבודת הוי' ואחרי לקחו רשות מזוגתו הרבנית כתת את רגליו ללכת – רגלי – מוויטבסק למעזריטש, מרחק רב למאוד.

בבואו למעזריטש ובהסתכלו בהנהגותיו של המגיד ממעזריטש, אופן לימודו עם תלמידיו והדריכו אותם בעבודת הבורא – על פי תורת החסידות, שקיבל מפי מורו הבעל שם טוב נשמתו עדן – נתפעל במאוד מהגאונות שלו, הן בתורה הנגלית והן בתורת הנסתר, והחליט להישאר שם ליקח לקח מפיו.

המגיד ממזעריטש הכיר מיד את גודל ערכו של תלמידו החדש שבא ממדינת ליטא והתחיל לקרבו מאד[6]. גם סידר, אשר בנו יחידו ר' אברהם – הנודע בשם: ר' אברהם המלאך – ילמוד עם אדמו״ר הזקן חסידות ואדמו״ר הזקן ילמוד עם בנו נגלה. בימים מועטים נעשה אדמו״ר הזקן חסיד נלהב של תורת חסידות הבעל שם טוב ושל המגיד ממעזריטש.

אחרי שהותו משך זמן במעזריטש שב אדמו״ר הזקן לביתו לוויטבסק. בהלכו חזרה ועברו דרך קיבוצים ומושבות יהודים, הנה בכל מקום בואו סיפר ופרסם ע״ד הפלאת מורו ורבו המגיד ממזריטש – גאונותו בתורה ודרכו המיוחד בעבודת הבורא. כעבור שנים אחדות הציעו לו המגידות בליאזני, ואדמו״ר הזקן נענה לבקשת עדת ליאזני והעתיק מושבו, יחד עם בני ביתו, לשם.

•••

בחוגים הרחבים של גאוני מדינת ליטא, אשר שיטת החסידות היתה מוזרה להם ולא הכירו את הרב טוב הספון בה לכלל ישראל, הנה הדרך החדש שהביא אדמו״ר הזקן ממעזריטש לא מצא חן בעיניהם. אמנם מתחלה היתה ההתנגדות רק מצד היהודים בעצמם, אבל לא עירבו בזה את הממשלה.

בשנת תקל"ג בי"ט כסלו נסתלק המגיד ממעזריטש, ומאז התגברה והתלקחה המחלוקת וההתנגדות לחסידים ביתר שאת וביתר עוז. בהכירו את המצב הרציני החליט אחד מזקני תלמידי המגיד ממעזריטש, הרב הגאון הצדיק ר' מנחם מענדל מוויטבסק לנסוע יחד עם אדמו״ר הזקן להגאון – הגר״א – מווילנא, שעמד בראש המלחמה נגד חסידים וחסידות, בכדי לבאר לו ולהסבירו את דרך החסידות.

אבל בבואם לווילנא לא רצה הגאון בשום אופן להפגש אתם, ולא הועילו בזה הבקשות וההפצרות של נכבדי ווילנא, אשר השתדלו אצל הגאון שיקבל את האורחים החשובים להתוכח עמהם ולעשות גמר להמחלוקת. – וההתנגדות נגד החסידים וחסידות נמשכה בכל חריפותה ותקפה.

הרב הגאון הצדיק הרמ״מ מוויטבסק, יחד עם עוד אחדים מהתלמידים המפורסמים של המגיד ממעזריטש בליטא (ביניהם ר' ישראל מפולוצק ור' אברהם מקאליסק) אשר כשל כח סבלונם לסבול עוד הרדיפות על חסידים וחסידות, נסעו לארץ הקודש תבנה ותכונן, ויחד עמהם נסעו כמה מאות משפחות מהחסידים.

•••

כ״ק אדמו״ר הזקן לקח את משפחתו יחד עם שלושת אחיו ומשפחותיהם וקרוביהם והצטרף עם קבוצת הנוסעים הנזכרת לעיל לעלות ארצה ישראל. אבל באמצע הדרך, בבואו להעיר מאהליב־פודולסק, הנה אחרי ישוב הדעת עמוק ששהה זמן ארוך, החליט אדמו״ר הזקן לשוב למדינת ליטא ולהתמסר להפצת תורת הבעל שם טוב ומורו ורבו הרב המגיד ממעזריטש בהוספת ביאוריו והסביריו העמוקים.

בדרכו חזרה ממוהליב-פודולסק לליאזני, הנה בכל מקום בואו ערכו בשבילו קבלת פנים נהדרה ומתקבל בהתלהבות מכל חוגי בני תורה, ואפילו מחוגי המנגדים לחסידות. בכל מושב וקיבוץ שהתעכב בדרכו אמר תורה, והפליא באמרותיו הקדושות את עולם הבני-תורה.

בשובו הביתה לליאזני מיסד אדמו״ר הזקן את שיטתו הנודעת בשם: תורת חסידות חב״ד (ר"ת: חכמה, בינה, דעת), ומתחיל בהפצתה. למטרה זו חזר ויסד בליאזני ישיבה הידועה בדברי ימי חסידות חב"ד בשם: חדר א, חדר ב, חדר ג. נתקבלו להישיבה אברכים בני תורה בעלי כישרונות מצוינים[7] והתחיל ללמוד עמהם תורת החסידות עם ביאוריו הנפלאים.

•••

המנגדים לחסידות התחילו שוב את מלחמתם נגד החסידים, אמנם בראותם כי עדת החסידים בליטא מתגדלת מיום ליום ואשר תורת החסידות ודרכי הנהגת החסידים מתפשטים ביותר וחודרים להישובים והקיבוצים היהודים הגדולים והקטנים, גם במדינת ליטא, הנה בעל כרחם התנגדותם נחלשה. חלף ועבר משך זמן של עשרים שנה. במשך העת הזאת תנועת חסידות חב"ד בליטא עשתה פרי רב והתקדמות גדולה, והרדיפות מצד המנגדים נתצמצמו ונתקטנו.

בשנת תקנ״ח נסתלק הגאון – הגר״א – מוילנא. ההסתלקות של הגאון שהיה מפורסם בכל העולם עשתה רושם אבל ויגון בכל חוגי בני תורה, מבלי הבדל מפלגה, אם חסידים או מתנגדים. אבל לדאבון, אנשים רעים ובני בליעל השתמשו במצב הרוחות אז בשביל לחדש את המלחמה נגד החסידות והחסידים ובחרו בועד מיוחד שתפקידו יהיה לנהל ולסדר אופני המלחמה.

הועד ידע והכיר למדי, אשר הרכילות ולשון הרע על החסידים בין היהודים לא יועיל כי כבר נתפרסמו החסידים ליראי אלקים, מהדרים במצוות ובעלי צדקה ומדות טובות, ועל כן החליט הועד הנוכל, לנהל את המלחמה בדרך של 'מסירה למלכות', לא רק להממשלה המקומית בערי ליטא, אלא גם להממשלה המרכזית, שהיתה אז בפטרבורג עיר הבירה של רוסיא הצארית.

•••

אחת ההדרכות שהנהיג אדמו״ר הזקן היתה, אשר כל אחד מהחסידים ישתתף בהחזקת המשפחות שנסעו לארץ ישראל ועסקו שם בתורה ועבודת ה'. למטרה זו יסד אדמו״ר הזקן את ה'כולל חב״ד' אשר חלק בין הלומדי תורה בארץ הקודש תבנה ותכונן, את הכספים שחסידי חב"ד בחוץ לארץ שלחו להכולל.

המלשינים השתמשו בעובדה זו בתור חומר למלשינות להממשלה המרכזית בפטרבורג באמרם אשר אדמו״ר הזקן הוא מורד במלכות, כי שולח הוא סכומים גדולים למדינה אחרת (הטורקית, שהיתה אז המושלת בארץ הקודש תבנה ותכונן) וגם הוסיפו בהטעמה לחזק דברי מלשינותם, כי בדרושיו ברבים אומר – אדמו״ר הזקן – שמלכות איננה ולא כלום, ספירת המלכות היא ספירה אחרונה, ספירת המלכות 'לית לה מגרמה כלום'[8] וכדומה, בקצרה: שמלכות היא ענין היותר נמוך.

זה היה החומר העיקרי של המלשינות, לבד הרבה מלשיניות קטני הערך. והדגישו במכתב 'המסירה' אשר אין לסמוך על הממשלה המקומית, רק שהממשלה המרכזית תקח את הדבר בידה, לאסור את אדמו״ר הזקן ולהביאו למשפט לפטרבורג. על ידי זה יזמו המלשינים להיפטר בבת אחת ובחדא מחתא מאדמו״ר הזקן ומכל תנועת החסידות, היו לא תהיה.

•••

המלשינות הצליחה ובחול המועד סוכות שנח תקנ״ט בא פתאום לליאזני שר צבאי בלוית קבוצת שוטרים מזוינים לאסור את אדמו״ר הזקן ולהבילו לפטרבורג. אדמו״ר הזקן בחפצו להתיישב בינו לבין עצמו במצבו שנתהווה אז, יצא מביתו – דרך דלת מאחורי חדרו – החוצה לשדה הסמוך.

הגנרל בהכירו את המצב על אתר לא רצה להפריע את ימי החג, השאיר אחדים מאנשיו במקום והוא בעצמו נסע מהעיר. האדמו״ר החליט בינתים מה לעשות אם יבואו עוד הפעם לאסרו, ואמר למקורביו שגמר בלבו לקבל הכל לטובה.

עברו ימי שמיני עצרת ושמחת תורה, החסידים היו בהתמרמרות גדולה. באסרו חג בבקר – חל ביום ה' לשבוע – כבר נודע להחסידים מהערים הסמוכות: וויטבסק, רודניא, קאליסק, ליאדי, יאנאוויטש, דובראווני ועוד מהמאורע המעציב, אשר ב'חול המועד' סוכות העבר בא שר לליאזני לאסור את האדמו״ר ולעת עתה נסע משם.

•••

אדמו״ר הזקן בהיותו מסדר ומצביא נפלא, פרסם – ב'איסרו חג' בבוקר – מכתב כללי לעדת חסידי חב״ד, אשר בו הוא מזהיר את חסידיו ומקושריו, שיתחזקו בתקוה ובטחון גמור בהשם יתברך ובזכות רבותינו הקדושים. ואם בהכרח יהיה לסבול הוא לוקח זאת על עצמו.

עתה – כתב אדמו״ר הזקן במכתבו – מבין הוא את הרמז שרמז לו לפני שנים רבות מורו ורבו המגיד ממזריטש, אשר יהיה מוכרח לסבול ויעברו עליו זמנים קשים, והוא מזהיר את החסידים באזהרה גדולה ובהתראה רבה, אשר, יהיה מה שיהיה, יתנהגו בשקט ובמנוחה נגד המנגדים.

את זקני החסידים הוא מזהיר – במכתבו – שיפקחו וישגיחו על הצעירים, ואת החסידים הצעירים, מזהיר שיהיו במשמעת הראויה לזקני החסידים. מהמכתב הכללי הזה נעשו מיד העתקות במספר מרובה ושלחו אותו על ידי שלוחים מיוחדים לכל חסידי חב״ד בעיירות הקרובות והרחוקות.

•••

בשעה מאוחרת בליל אסרו חג נודע, אשר השלוחים לאסור את האדמו״ר באו עוד הפעם לליאזני. לקחת את אדמו״ר הזקן ולהובילו לפטרבורג. השר ציוה להכניס את האדמו״ר להמרכבה השחורה, שהייתה מיוחדת להוביל מורדים במלכות, ובשמירה חמורה של שוטרים מזוינים נסעה המרכבה בכביש ההולך לפטרבורג דרך הערים וויטבסק – נעוועל.

למחרת, ביום השישי, שש שעות לפני הדלקת הנרות, לא רצה אדמו״ר הזקן לנסוע הלאה וביקש את הגנרל שיפסיקו את מסעם עד אחרי שבת קודש. וכאשר הגנרל לא רצה למלאות מבוקשו נשברו צירי המרכבה. הגנרל ציוה לאנשיו להביא אומנים מהכפר הסמוך לתקן את הצירים. אבל כאשר תיקנו את הצירים נפל פתאום אחד מהסוסים ומת. הביאו אז סוס אחר מהכפר, אבל הסוסים לא יכלו להזיז את המרכבה ממקומה. אז הבין הגנרל את אשר לפניו והציע לאדמו״ר הזקן לנסוע על כל פנים אל הכפר הסמוך.

האדמו״ר לא הסכים לשום נסיעה איזו שהיא, רק הרשה לנטות את המרכבה מהכביש הרחב הצדה ושמה שבת את השבת קודש. מקום שביתה זה היה ב' או ג' קילומטר מהישוב סעליבא-רודניא סמוך לעיר נעוול, פלך וויטבסק. והחסידים מנעוול היו מראים את המקום ששם שבת אדמו״ר הזקן.

•••

בבואם לפטרבורג אסרו את האדמו״ר הזקן במאסר היותר חמור אשר בבית האסורים במבצר 'פטרופבלבסקי'.

יותר משבעה שבועות – נ"ג ימים[9] – היה אדמו"ר הזקן תפוס במאסר. ומהם שלשה שבועות הראשונים – ישב ב'מאסר יחידי' המיוחד למורדי במלכות. ועידה מיוחדת עיבדה את חומר האשמה נגד האדמו״ר הזקן, והדרישה וחקירה התקיימו בהשגחה של שמירה מזוינה, על ידי חוקר ודורש סודי.

סכנה גדולה היתה מרחפת על אדמו״ר הזקן, כי נאשם בתור מורד במלכות, ואשר מתכוון הוא – כפי שכתבו המלשינים ב'המסירה' – להכריז עצמו מלך בישראל וללכת בראש חיל מישראל לכבוש את ארץ הקדושה תיבנה ותכונן. אשמות אשר עונשם הוא משפט מוות.

שרי מלוכה שונים בקרו לפעמים תכופות את אדמו״ר הזקן במאסרו, בחפצם להכיר את האיש המלא-עוז המורד במלכות האדירה והחזקה של מדינת רוסיא, וסוף סוף באו לידי הכרה, כי אדמו״ר איש אלקים קדוש הוא, בעל מדעים ממדריגה גבוה ונעלית ביותר, ולא פושע במלכות.

וביום י״ט כסלו שנת תקנ״ט, לעת המנחה, הודיעו לאדמו״ר הזקן כי חופשי הוא.

•••

במהירות-ברק התפשטה הידיעה אשר האדמו״ר יצא לחפשי, והחסידים אשר בפטרבורג התאספו לחכות על רבם בבית אחד החסידים המפורסמים שבעיר.

השמחה של החסידים וההפגנה הפומבית שלהם ברחובות עיר פטרבורג היתה סוערת ושואנת. בכל זאת התאפקו החסידים ולא נגעו בכבוד מנגדיהם אף בדיבור כי זכרו את דברי רבם אודות זה, ידעו אשר האדמו״ר חפץ בשלום למרות כל העינויים והיסורים שסבל. והיה להם לחוק.

מיד אחר החופש כתב אדמו"ר הזקן להחסידים מכתב כללי[10], אשר בו הוא מבאר 'שבכל חסד וחסד שהקדוש ברוך הוא עושה לאדם צריך להיות שפל רוח במאוד' ומזהיר את החסידים להתייחס בטוב אל המנגדים, בתקווה, אשר 'כולי האי ואולי יתן ה' בלב אחיהם כמים הפנים וגו", וגם הם יכירו את האמת.

•••

ביום י"ט כסלו של שנה זו מתמלאים מאה שנה וחמישים ושלוש שנה אשר חסידי חב"ד בכל מרחבי תבל חוגגים את חג הגאולה של אדמו"ר הזקן. חג הגאולה י״ט כסלו הוא יום טוב של מסירות נפש על תורת החסידות, מסירות נפש על מדות טובות, אחדות, אהבה ואחוה, שלום וריעות.

חסידי חב"ד וכל הנלוים עליהם וכל אלו אשר שם רבינו הזקן יקר להם, צריך להיות חקוק בזכרונם, אשר רבנו הגדול והקדוש השאיר לנו ירושה קדושה זו תורת החסידות ומתנה גדולה וקדושה אלו מדות חסידיות. אדמו"ר הזקן ואחריו כל רבותינו הקדושים נשיאי חב״ד ותורת החסידות דורשים, אשר כל השייכים אליהם יהיו כמשפחה אחת, כל אחד יתעניין בטובת חבירו ויעזור לו בכל מאי דאפשר.

הזכות והחובה מוטלת על כל אלו להתאחד בדעה אחת ובלב אחד בהחזקת הדת, בהחזקת מצב הרוחני על ידי יסוד שיעורי לימוד בפרט וביחוד ללמוד המאמרים הקדושים של רבותינו הקדושים. הזכות הגדול והבלי גבולי של רבינו הגדול והקדוש, בעל השמחה, וזכות שאר הרביים והצדיקים יגן עלינו ועל כל ישראל, אשר השם יתברך ירחם עלינו בתוך כל ישראל וישלח לנו גואל צדקנו ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ ויוליכנו קוממיות לארצנו הקדושה במהרה בימינו, אמן.

•••

[1] ראה בזה שיחת י"ט כסלו תרצ"ג (ליקוט ב').

[2] נפלא הדבר, אשר בספר שו"ת מן השמים – לחד מן קמאי, נפטר בסוף אלף החמישי – סי' ה כותב אשר 'שאלתי ליל ג' יט כסלו.. והשיבן.. 'והיום יום בשורה' – אף שאין לזה כל קישור להשו"ת שם. גם – בשאר השו"ת מלבד אחת (סימן סח. אבל בה נזכר התאריך כרגיל, יום בחודש (ולא בשבוע) והשנה) אינו מזכיר יום השאלה.

[3] ראה בהוספה ב' שבסוף החוברת [בהוצאה זו נשמט. המו"ל.].

[4] ראה גם כן שיחת ח"י אלול תש"ה (ליקוט כה).

[5] הקדמת בניו ל'שולחן ערוך' שלו.

[6] ראה לקמן הוספה א' מכתבי הרב המגיד אודות רבנו הזקן [בהוצאה זו נשמט. המו"ל].

[7] מתנאי הקבלה לתלמיד החדרים היה שיהיה המבקש בקי בש"ס, בזהר, המדרש, כוזרי, עיקרים וכו'.

[8] עניינים בתורת הקבלה המתבארים בארוכה בתורת חסידות החב"ד.

[9] 'חמישים ושלשה ימים יסורי מות יום לפרק יום לפרק' (של ספר ה'תניא' חלק ראשון. ראה בפרטיות במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר בסוף ספר הערות לתניא עמוד קכב).

[10] נודע בשם: קטנתי – על שם התחלת המכתב – ונדפס לקמן בהוספה ג [בהוצאה זו נשמט. המו"ל].