וורט לפרשת השבוע

"וכי תאמרו מה נאכל … וציויתי את ברכתי" (כ"ה, כ'-כ"א)

יש להבין מדוע התורה מקדימה את שאלת – 'וכי תאמרו'?

וכי ברכת השנה השביעית תלויה במה שבני ישראל ישאלו 'מה נאכל בשנה השביעית'?

לכאורה היה צריך מיד לומר 'וציויתי את ברכתי'.

מבאר הספורנו את פירוש הפסוקים באופן זה: 'ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע', והיינו אם תבטחו בה' בלי לשאול שאלות "מה נאכל ומה יהיה", אז 'ונתנה הארץ יבולה' כבכל שנה, "ואכלתם לשובע" – שיתברך המזון במעיכם ותבואה של שנה אחת תספיק לכם לשלוש שנים.

אבל "וכי תאמרו מה נאכל" – אם תשאלו שאלות מה נאכל? אז 'ועשת את התבואה לשלוש השנים', יהיה לכם מזון אבל תצטרכו לעמול עליו, ובשנה השישית לא יגדל מזון של שנה אחת, שיתברך במעיכם לשלוש שנים, אלא תגדל לכם תבואה לשלוש שנים, ותצטרכו לקצור מזון לשלוש שנים ולאחסנו, וזה טורח גדול.

זה השכר של אמונה שלמה בה' יתברך, אם לא שואלים שאלות: 'איך תהיה פרנסה?' 'מאין?' ו'כיצד?', אז זה מגיע בשלמות ללא טורח כלל!. אבל כשמאמינים, אך כל הזמן טרודים בשאלות 'איך?' ו'כיצד?', אז ודאי יקבל האדם שכר על עצם אמונתו, אבל פרנסתו תגיע לו יותר בטורח וצער.

כך היה רגיל לומר מרן הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל, שזו הנהגת ה' בכל דבר ודבר מענייני העולם, כשם שהאדם בוטח בה' – כך יקבל, וכנאמר: 'ה' צלך על יד ימינך', ואמרו חז"ל: 'מה הצל הזה כשאתה מראה לו אצבע, הוא מראה לך אצבע, כשאתה מראה לו שתי אצבעות, מראה הוא לך צל של שתי אצבעות, כך הקב"ה לפי מידת בטחונו של אדם בו, כך הוא מראה לו ועוזר לו'.

[מתוך 'אוצרות התורה']

גוט שבת.