חמאס והפלגים בהצהרה רשמית: "נמשיך בהתנגדות בכל צורותיה"

חמאס, הג'יהאד האסלאמי והחזית העממית הוציאו הודעה משותפת שבה הם מצהירים על המשך המאבק הצבאי והמדיני נגד ישראל גם לאחר שלב ראשון של הפסקת אש. ההודעה, שפורסמה יום אחרי שהוכרז על ההסכם הראשון בתיווך אמריקאי, מדגישה כי הפלגים לא מתכוונים להסיר נשק או לנטוש את מה שהגדירו "זכות ההתנגדות" עד להשגת מטרותיהם הלאומיות.

בהודעה המשותפת שנכתבה ונמסרה על ידי ראשי הארגונים נכתב במפורש: "אנו מדגישים את נחישותנו להמשיך בהתנגדות בכל צורותיה עד להשגת זכויותינו – בראש ובראשונה הסרת הכיבוש, הגדרה עצמית [פלסטינית] והקמת מדינה [פלסטינית] עצמאית בעלת ריבונות מלאה עם ירושלים כבירתה". זוהי הצהרה נחרצת שמבהירה כי עבור הפלגים, הפסקת האש היא צעד חלקי ולא הסכם המסיים את המאבק.

בנוסף לכריזת העמדה הצבאית, ההודעה מציינת גם דחייה ברורה של כל רעיון ל"אפוטרופסות זרה" על רצועת עזה. הפלגים דורשים ששאלת הניהול והעתיד של רצועת עזה תהיה "עניין פלסטיני פנימי" ושהממשל ברצועה ייקבע בידי גורמים פלסטיניים, כולל אותם ארגונים עצמם. בהקשר זה קראה ההודעה ל"כינוס פגישה לאומית מקיפה" במטרה לאחד עמדות, לגבש אסטרטגיה ולאייש מוסדות לאומיים חדשים תחת פיקוח ופיקוח פנימי.

בהצהרה גם הודו הפלגים בתודה לחות'ים בתימן, לחיזבאללה בלבנון, לאיראן ולמיליציות בעיראק וקבעו במפורש את הערכתם ל"תמיכה ולעמידה" מצד ארגונים אלה. כמו כן, הם שיבחו את "הסולידריות העולמית" שהביעה תמיכה בפלסטינים בימים האחרונים וקראו למתווכים מצרים, קטאר וטורקיה ולארצות הברית להמשיך להפעיל לחצים מול ישראל כדי להבטיח יישום התחייבויותיה.

ההודעה מתארת את פרק הפסקת האש כ"צעד חיוני", אך מוסיפה כי הוא מהווה "הישג חלקי" בלבד, וכי המשימה הלאומית רחבה יותר. הפלגים הבהירו כי שחרור כל האסירים הפלסטינים יישאר בעדיפות עליונה: "שחרור כולם עומד בראש סדר העדיפויות הלאומי. לעולם לא נטוש אותם…" התחייבות שנאמרה במטרה להרגיע משפחות אסירים ולפלגי תמיכה פנימיים.

לבסוף קובעת ההודעה משפט מסכם ועקרוני: "ברגע היסטורי מכריע זה, אנו חוזרים ומדגישים את נאמנותנו לשהידים, לאסירים, לפצועים וללוחמי ההתנגדות, ואת דבקותנו בזכויות עמנו לאדמתו, למולדתו, לאתרים הקדושים ולכבודו. [אנו מדגישים גם] את נחישותנו להמשיך בהתנגדות בכל צורותיה עד להשגת זכויותינו…" ניסוח שמותיר את הכוונה להמשך פעילות צבאית ומדיניותית ברורה ובלתי מתפשרת.

בישראל התגובות מראות דאגה ואפשרות של השלכות מדיניות משמעותיות: גורמי ביטחון ומקבלי החלטות רואים בכך אות לבעייתיות ביישום השלב הבא של המתווה האמריקאי, ולדברי חלק מהגורמים גם כסימן כי שלב ההסדרים המדיניים עלול להתעכב או אף לקרוס אם אין התחייבות מוחשית מצד הפלגים לשיתוף פעולה.

במקביל לדברים, ובדיווחים מהשטח הופיעו טענות נוספות שקושרות את תקופת ההסלמה לשינויים פנימיים בעזה: נמסר כי חמולות מקומיות שקיבלו נשק בתקופה הקודמת במטרה להילחם בחמאס נכנעו והעבירו את הנשק חזרה לידי חמאס. לפי אותו דיווח, מי שסירב למסור את הנשק הוצא להורג. מדובר בדברים חמורים שמעוררים חשש מפני שורת נקמות פנימיות ועיצובים שאינם רק בין ישראל לעזה, אלא גם בתוך הרקמה הפלסטינית עצמה.

בידוי נוסף של רגישות ציבורית נרשם בקרב משפחות החטופים: הן קראו לממשל הישראלי לעצור מיידית את המשך יישום שלבי ההסכם כל עוד חמאס ממשיך להפר את התחייבויותיו בנוגע להשבת החטופים והחללים. קריאתן היתה נחרצת: "הפסיקו מיידית ביישום המשך שלבי ההסכם כל עוד חמאס ממשיך להפר את חלקו בהשבת כל החטופים החללים." דרישה שמציבה את נושא השבויים במרכז המתח בין מהלכים מדיניים לבין שיקולים ביטחוניים וטקטיים.

התמונה הכוללת שעולה מההודעה המשותפת ומהתגובות השונות היא מציאות מורכבת: מצד אחד ישנה לגיטימציה בינלאומית רבה יותר ליוזמות שקטות ולקמפיינים דיפלומטיים; מצד שני, שורת החלטות פוליטיות וביטחוניות נמצאת תחת איום מתמשך מצד פלגים שמבהירים כי אינם מוכנים להרפות. השילוב הזה, לצד הדיווחים על קונפליקטים פנימיים והכוח המיליטנטי שעדיין בידיהם של גורמים שונים, מציב אתגר כבד ליישום ההסכמות שנחתמו.

האם השלב הבא במדיניות האמריקאית-פלסטינית יצליח למצוא מנגנונים שיבטיחו קיום של ההסכמות מול פלגים שנשבעים להמשיך בהתנגדות? בקרוב יתברר אם ההסכם יהפוך למסגרת פעולה יציבה או שיתגלגל לעוד סבב של עימותים והידרדרות.