ההבטחות של יום כיפור: האם נעמוד בהן?

יום כיפור מתקרב, וכולנו מבטיחים לעצמנו הבטחות. אנחנו מתנצלים על השנה החולפת ומבטיחים לעצמנו לשנות דברים בשנה החדשה. אך האם עצרנו לשאול את עצמנו מה באמת המשמעות של ההבטחות האלה? האם אנחנו באמת מתכוונים לקיים אותן, או שזה פשוט משהו שאנחנו אומרים כי "ככה צריך"? האם אנחנו באמת נחושים לצאת מאזור הנוחות ולהשיג את מה שאנחנו מתפללים עבורו? האם אנחנו באמת מתכוונים לשנות את אותם הרגלים ופעולות שגרמו לנו לבקש סליחה ביום כיפור?

יום כיפור טומן בחובו משהו עמוק מאוד. הוא מגיע ומבטיח לנו: "נמחל לכם, מחול לכם, מחול לנו". הוא מבשר על התחלה חדשה, דף חדש שנכתב בספר החיים. הוא מעניק לנו הזדמנות נוספת הזדמנות לכפר על החטאים שלנו ולהגשים את תפילותינו.

בואו ננצל את ההזדמנות הזו כדי להנות מהמתנה האדירה שקיבלנו עוד שנה של חיים. בואו נעריך כל דבר שיש לנו: חיים, בריאות, חברים ומשפחה. לכל אחד מאיתנו יש דברים שהוא קיבל יותר או פחות, אך בואו נעריך את מה שיש לנו ונדע להודות על כך. בואו ננצל את הזמן נכון, ונעריך את מה שקיים בחיינו כשזה כאן ולא רק כשזה חסר.

בואו נבלה עם החברים שלנו, נפעל כדי להגשים את עצמנו, נעזוב התמכרויות מאחורינו, ונעז לצאת מחוץ לאזור הנוחות שלנו. בואו נקיים את הפסוק "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה" ונלמד להיות סבלניים יותר.

אני כתבתי את הפוסט הזה כבר שלוש פעמים, ובאופן מוזר, הוא נמחק כל פעם מחדש. זו הפעם הרביעית שאני כותב אותו, אחרי שכבר חשבתי לוותר. כנראה יש סיבה לכך שהגרסאות הקודמות נמחקו, וכנראה שהגרסה הזו היא הנכונה, זו שצריכה להישלח הלאה.

בואו נקבל הכל באמונה שכל עכבה היא לטובה, שכל עיכוב הוא למען מטרה חיובית, ונפיק את המרב ואת המיטב מכל מה שמגיע אלינו.

אני מאחל לכולנו שנה טובה, גמר חתימה טובה, צום קל, ושיתקבלו תפילותינו ברצון. אמן.