הבורקס של אורי אורבך עדיין מוגש בפסח.

ב-4.5 2001 פרסם אורי אורבך טור מכונן על-תאמינו או לא-בורקס.

אורי באותם הימים התארח בתכניתו של ירון לונדון, ובזמן ההמתנה הוגש בורקס. איפה הבעיה? זה פסח. ממש אמצע פסח. שיא החג, כשרוב מוחלט מהציבור הישראלי לא אוכל חמץ, בתוכניות הטלוויזיה מוגשות צלחות בורקסים.

צריך לנתח את הטור הזה מעט. כי הבורקס הוא לחלוטין לא העניין, אורי לא יאכל, סביר להניח שאף אחד אחר מהנוכחים, אורי יעלה קצת לדבר בטלוויזיה, וזהו זה, הביתה.

לכן הבורקס הוא לא העניין. העניין הוא הניתוק, הניתוק החילוני שכבר שנים הוא חלק מעורכיי, שדרני, כתבי, הטלוויזיה הישראלית. ניתוק כל כך עמוק שמתבטא לא רק בצלחת בורקסים אלא בכל פעם שאייטם יהודי, או דתי, מגיע לשידור.

בגלל שידעתי עוד לפני שניגשתי לכתוב את הטור הזה שזהו המצב החלטתי לעשות פעולה פשוטה.

אתר n12, חיפוש "יהדות", והנה האייטמים שמופיעים בנושא יהדות: "ישי כהן על המאבק בין הסיעות החרדיות לבן גביר", "מאות אלפי יהודים מרוקאים זכאים לקבלת דרכון", "סקר בקרב היהדות בארצות הברית, עליה חדה באנטישמיות", "הקרב על היהדות התורה", "דרישת יהדות התורה מהליכוד", "הקמפיין השנוי במחלוקת של יהדות התורה".

וכן הלאה, אין אייטם אחד שעוסק ב… יהדות. כמה תוכן יש ביהדות, כמה יש לנתח שם, בין אם זה גמרא או חומש או פרשת שבוע, כתבים עתיקים, ארכיאולוגיה, הרמב"ם ומה שהשאיר אחריו, סיפורי צדיקים מעוררי השראה, צומות, על החגים, ויש עוד כל כך הרבה על מה לספר, כל כך הרבה מה לנתח. היהדות ב-2022 נדחקת לפינה, מוצאת את עצמה עדיין לבד, כשכולנו מסתערים על הסערה הבאה, כולנו מתים לדעת איזה ציוץ הזוי ,צייץ איזה אידיוט מצוי. או בחירות, קואליציה, אקטואליה, רצים מעימות לעימות, מוויכוח כזה או זווית כזאת. כמה ריקנות יש בכל התוכן הזה, כמה שזה חלול.

אז לא, המהדורה המרכזית לא צריכה להיפתח בסוגיה של מחלוקת בין אביי ורבא, יש נושאים שעל סדר היום וחשוב לעסוק בהם, אינני מבטל אותם לרגע.  אבל היי, יש לנו כל כך הרבה זמן שידור מבוזבז, כל אותם תכניות צהריים על אייטמים שחוקים ומשעממים, נראה לי שכולנו מיצינו.

לעיתים יוצא לי לארח סטודנטים חילונים בשבת. לא היה אחד מהם שלא דיבר אחרי שנטל ידיים עד הברכה, לא כדי לעצבן, לא ממש יידענו אותם שאכן אסור. הם פשוט לא יודעים. כפשוטו, אין להם מושג שזה המנהג.

וגם כאן, עצם הדיבור הוא לא הנושא, אלא החוסר הידע, הפער העצום בין חרדים לחילונים, וכמות הידע המזערית שנוכחת במוחם של החילונים. שוב, לא באשמתם.

למה לא? כי השינוי צריך לבוא מלמעלה, מאלה שקובעים לנו את סדר היום. במשרד החינוך חייבים לחשב מסלול מחדש לגבי מקצוע תנ"ך, והאייטמים בתקשורת לגבי יהדות חייבים להשתנות, היחס כלפי יהדות מוכרח להשתנות. לא היום, אתמול.

הערה קצרה: אין בכלל ספק שיש פה תהליך, אם פעם דמויות כמו סיוון רהב מאיר, במקרה הטוב לא היו בשיח, ובמקרה הרע בכלל לא היו קיימות בתקשורת, היום זה משתנה. השיח הזה מקבל לגיטימציה, וטוב שכך. אין לראות בטור הזה אלא רצון להאיץ את התהליך ,לגרום לו לקרות כמה שיותר מהר, זה ללא ספק הכרחי.

אחרת, גם בפסח הבא יגישו בורקס, וכולנו יודעים שזו התעללות אכזרית, במיוחד בפסח.