איך הופכים ילד מציק לילד צדיק

בכל בית ישנה הכבשה השחורה שלו.

הכביסה המלוכלכת.

הילד ש"זוכה" ליותר הערות מכולם,

ליותר גערות מכולם

וליותר כעס מכול האחרים.

משום מה,

תמיד נראה שהוא אשם,

משום מה נראה תמיד שהוא התחיל,

שהוא עשה,

שהוא לקח

ושהוא ה"לא בסדר".

אנחנו מנסים לשנות את הדברים,

אבל הם חזקים מאתנו.

משהו פנימי לוקח אותנו למקום הזה,

של האשמת הילד,

של ראיית הנקודות השחורות שלו.

כולנו רוצות שהילד ישתפר,

אבל הצורה הזו,

לא מביאה אותנו למקום שאנחנו רוצות להיות בו.

בחיים, לפעמים צריך לנהוג הפוך ממה שנראה.

נכון שהילד מזמין גערה,

נכון שהיא אפילו מגיעה לו,

אבל היא לא מועילה,

נכון?

בואו ננסה לנהוג הפוך.

נבליג בכל רגע שהילד עושה מעשה בל ייעשה.

אפילו שזה קשה.

לעומת זאת,

נחכה בצד שיעשה משהו טוב,

אפילו קטנטן,

ואז נתנפל עליו בקול רם,

בקול הזה,

שהיינו צועקות עליו קודם,

"הי, מה ראיתי?

הרמת את הבגד מהרצפה? וואו, כל כך שימחת אותי!"

"מה הולך פה?

הקטן נגע לך במגרה והתגברת ולא צעקת עליו?"

וכן הלאה.

אחרי שנוהגים הפוך.

לא כועסים וצועקים עליו כשהוא חוטא ופושע,

אלא צועקים מתוך הערכה

ויוצאים מכלינו,

כשהוא נוהג כשורה,

פתאום,

לאחר כמה פעמים מגלים

שהמעשים הרעים

מתגמדים מול הטובים.

ממליצה לנסות בבית,

אבל לא פעם ולא פעמיים!

השינוי מגיע רק כשמתמידים,

מבטיחה לכן,

מניסיון עתיר בתים.

בהצלחה!