המכתב המרגש ב4 בבוקר שמח"ת פ"ד…

4 לפנות בוקר יומו השני של שמח"ת 770 בית המדרש של הרבי מליובאוויטש שבניו יורק

אני עייף מהריקוד הכי מאולץ שרקדתי בחיי, ריקוד רק כי צריך לרקוד בשמח"ת.. חצאי מידע מצמררים, לב שבור, פנים רטובות מדמעות.. משהו בי מבקש להאמין שזה פייק, מוגזם, מנופח..

אני פותח ספר אגרות קודש שמאגד מכתבים של הרבי, ונפתח לי מכתב שהתשובה בו מנתצת ומחממת את הלב בו זמנית.. אלו המילים:

"השעה שלב בני ובנות ישראלער הוא, בפרט בתקופתנו זו רבת המאורעות והזעזועים והאכזבות"

המילים "רבת.. והזעזועים והאכזבות" הם סימן בשבילי שלא מותיר לי ספק
לא פייק.. לא אולי..

כמה שחשבתי שנגמרו לי הדמעות.. הן שוב נשפכו.. רק המחשבה שכל הטירוף הזה באמת קורה..

כואב וקשה

אבל וזהו אבל גדול:

אני קורא שוב את הקטע
ונאחז בהתחלה של המילים כמו חבל על פני תהום

״השעה שלב בני בנות ישראל ער הוא״️

לא נבין.. לא נרגע.. זה לא נתפס..
אבל זהו לא רק רגע של כאב
זה גם רגע של עוצמה, רגע שעם שלם מקשיב ללב שלו, לב שמתעורר אחרי תרדמת עמוקה, אחרי שינה ארוכה על האף..

לב ער הוא לב שזורם בו דם.. שהוא פועם..️

כמה אכפתיות זורמת ביננו זה מזה? כמה חזק פועמת הצעקה של כולנו לקב"ה שיהיו ניסים?

זו התעוררות: לשים במרכז מה שחשוב באמת, את האחדות, את האמונה בה', את הציפייה לטוב אמיתי

לב שיישן בגלות, התרגל אליה, ושכח, והתחיל לריב עם עצמו, ושקע בזוטות, התעורר

הבנו
הבנו שמשהו צריך להשתנות
חומות נפלו, עיניים נפקחו, קרח הופשר

זו הבנה שאנחנו חייבים ליישם, אנחנו לא יכולים להשלים עם השינה הזו, עם הגלות ששקענו בה, היא גרועה מבפנים ומבחוץ

וכמו מערכות שלטון וביטחון שחישבו מסלול מחדש, גם אנחנו צריכים לחשב מסלול מחדש, ולכוון את יעד חיינו לגאולה

איך מביאים גאולה מול חושך איום שכזה️

״השעה שלב בני ובנות ישראל ער הוא״
אז זה אפשרי️

שכל אחד/ת עם הלב הער שלו/ה יאיר אור שיביא גאולה מיד

אהרן פריימן

(המכתב שנפתח לי במילים אלו, אגרות קודש כרך כ"ג עמוד רמא, מצורף קישור למכתב)