"וישב" כשהמשפחה הופכת למבחן: בין שנאת אחים לאהבה שמחברת

הפרשה נפתחת במילים: וישב יעקב בארץ מגורי אביו ביטוי שנשמע כפתיחה של תקופת שקט, יציבות והגדרה מחדש של בית.
אבל תוך פסוקים ספורים השקט מתפרק ומערכת יחסים טעונה בין אחים מתפרצת למאבק, להסלמה ולבסוף למכירת יוסף.

מה הוביל אותם לשם? ומה אנחנו, בדור שמדבר על פסיכולוגיה, גבולות, תקשורת מקרבת ומשפט משפחה יכולים ללמוד מהאירוע הזה?

ההתחלה: אהבה מועדפת שהופכת לשנאה
המקור לקונפליקט אינו מתחיל בשדה בדותן, אלא בבית.

הכתוב אומר:

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו"
אהבה הורית איננה הבעיה הבעיה היא העדפה.
כאשר ילד מרגיש שרואים אותו פחות, מעריכים אותו פחות, או שהוא "השני בתור" נולד הרגש המסוכן ביותר במערכת משפחתית: קנאה.

והקנאה, כאשר היא לא מדוברת ולא מטופלת אינה נשארת רגש. היא הופכת למרחק, למאבק, ולבסוף לשנאה.

זה לא מתחיל מכוונה רעה, אלא מצורך אנושי עמוק:
להיות אהוב. להיות חשוב. להיות שייך.

הסיפור מתגלגל: כשהרגש מניע את המציאות
בני יעקב אינם רעים. הם מגיבים למצב רגשי שלא ידעו להכיל.

הכעס הופך לזעם.
הזעם הופך לשיח פנימי של "מגיע לו".
והשיח הזה כבר מאפשר מעשים שאיש מהם לא היה עושה במצב רגוע.

המשפט המופיע בפרשה

וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבֵּר לוֹ לְשָׁלֹם
הוא מהטראגיים שבהם.

כי רגע לפני שהמשפחה מתפרקת הסימן מופיע:
הם כבר לא מסוגלים לדבר.

כששיחה מפסיקה הפירוד מתחיל.

הפער בין חלום למציאות
יוסף חולם והאחים שומעים בו ביטוי של עליונות.
יוסף לא התכוון לפגוע. הוא עדיין ילד.

אבל במשפחה, הכוונה פחות משפיעה מהאופן שבו הדברים נתפסים.

והמשפט הזה רלוונטי גם בבתים של ימינו בסכסוכי ירושה, גירושין, דיבורים שנאמרו בתום לב והפכו לסלע מחלוקת.

נקודת המפנה: האם יש מקום לתיקון?
למרות המעשה הקשה, התורה לא נועלת את האחים במעמד של "רשעים", אלא מראה את תהליך הבשלות והאחריות שיגיע בהמשך בייחוד אצל יהודה.

הסיפור מלמד אותנו שהיחסים בין אחים גם כשהם נשברים יכולים להיבנות מחדש.
אבל זה לא קורה לבד.
זה דורש:

מודעות
הכרה בפגיעה
רצון אמיתי לתקן
ומקום שבו מותר לדבר את הכאב מבלי לחשוש מעונש.

מה זה אומר עבורנו היום?
בכל בית שבו יש יותר מילד אחד קיימת האפשרות לטוב ולרוע של קנאת אחים.
הורים לעיתים אומרים: הם יתבגרו והכול יסתדר, אבל פרשת וישב מלמדת אם לא מטפלים בזמן, המתח לא נעלם הוא מתעצם.

ככל שמערכות המשפט, החינוך והטיפול פוגשות משפחות במשברים כך חוזרת אותה אמת עתיקה:

ילדים צריכים תשומת לב שווה
הם צריכים לשמוע את מקומם במשפחה
הם צריכים הכרה בייחוד שלהם בלי לפגוע באחרים

ושלנו המבוגרים האחריות ליצור בית שבו:

לא משווים אלא מכירים.
לא מדרגים אלא מחזקים.
לא מייצרים תחרות אלא חיבור.

המסר: אהבת אחים אינה מובנת מאליה היא נבנית
אהבה במשפחה איננה גנטיקה היא בחירה חוזרת.
וכמו שיוסף ואחיו ילמדו בהמשך יש רגע שבו אהבה מנצחת את הקנאה, שבו עבר מתוקן, ושבו משפחה חוזרת להיות משפחה.

פרשת וישב אינה רק סיפור על מכירת יוסף היא סיפור על תיקון.
על זיהוי שבר לפני שהוא הופך לנזק בלתי הפיך.

ואולי כאן, בין שורותיה, נשמעת הקריאה האל-זמנית:

"אל תחכו שהמרחק יהפוך לשתיקה, וששתיקה תהפוך לשנאה."
התחילו לדבר כדי למנוע את השבר, או כדי לבנות מחדש."